רוזלין, נקודת מבט אבי סוף סוף חתם על הצוואה, אבל לא היה לי האומץ להסתכל על מה שכתוב בה בזמן שנסעתי מהבית שלי לאחוזת מרטינז. הדופק שלי הואט, וחזה שלי התנשף בכבדות מהפרידה. קודם אמי, ואז האדם שהתאהבתי בו - קלן, ואז אבי. הייתי אשתו של מישהו לגמרי, ועכשיו לבד. רציתי להגיד הרבה, אבל ידעתי שהוא לא יקשיב. הנסיעה הייתה ארוכה, ונעשה חשוך כשהגענו לאחוזה שלו. במבט ראשון על הנכס העצום שנבנה באזורים היקרים ביותר בעיר, אני מופתעת. אני חייבת להוסיף שהוא לא היה רק עשיר, אלא מיליארדר עשיר מלוכלך. הנסיעה מהדלת הראשית לכניסה לאחוזה ארכה כשלוש דקות לבדה, ונתנה נוף מפואר של ירק שופע, בריכה ושולחן תה בגינה. יכולתי לראות את זה רק בגלל האורות העצומים סביב הנכס, כאילו זה היה אצטדיון כדורגל. הייתי נדהמת. זה היה עשוי משיש לבן. הוא עצר את המכונית, כיבה את המנוע והסתכל עליי. "הגענו", הוא אמר באותו טון יבש והסתכל על גבר בגיל העמידה שפתח לו את הדלת. הוא הלך מסביב ופתח לי את הדלת כדי לעזור לי לצאת מהמכונית. הרגשתי חלשה שעמדתי לידו, בידיעה שהוא בעלי עכשיו, וזה לאט לאט נעשה חשוך, והוא הזכיר כל יום. גלי עצבנות לכדו את הוורידים שלי כשהוא הוליך אותי לכיוון הכניסה. עיני נצצו עם אולם קבלת הפנים העצום עם ספות אפורות מוגזמות. סרקתי את עיני סביב כדי להבחין בפנים הריק של הבית. הווילונות היו אפורים כהים; השטיחים היו שחורים משחור, והשולחן היה גוון חום כהה, ועליו אגרטל שחור שבור. בלעתי ברוק בעצבנות מכיוון שלא היה צבע קשת בענן אחד בבית. זה היה רק שחור ולבן. בעיקר אפור. אפור ללא התנצלות. "אפור הוא הצבע האהוב עליך?" שאלתי בקול איטי, מנסה לנהל שיחה כשהלכנו דרך האולם לכיוון המדרגות המובילות לקומה הראשונה של האחוזה. "אין לי דברים מועדפים. אבל אני אוהב אפור כי הוא פחות מסיח את הדעת מצבעים אחרים", הוא אמר, והרגשתי חלשה יותר עם כל רגע חולף. התחלנו לעלות במדרגות, ולא ידעתי, אבל הדופק שלי דהר, ועצבנות דקרה אותי כמו מחט. זה לא היה מאיים; זה היה משהו אחר. זה היה קצת לא נוח, עצבני ומבלבל. "חדרי השינה שלנו בקומה השנייה", הוא אמר, וששאפתי עמוק, והרגשתי קצת יותר טוב מבקודם כששמעתי 'חדרי שינה'. זה אומר שאני לא צריכה לחלוק את אותה מיטה אחרי הסקס. אבל ברגע שהגענו לדלת בקומה הראשונה והוא פתח אותה, העצבנות שלי חזרה בבום. "זה חדרי השינה שלנו", הוא אמר, והסתכלתי עליו מבולבלת לרגע, לא מבינה למה 'שלנו' ו'חדרי שינה' היו באותו קו. "חדרי שינה נפרדים?" שאלתי בקול איטי ועצבני, והוא חייך קצת, זז הצידה כדי לתת לי להסתכל פנימה. נתקעתי בחדר, ונשמתי בקול רם למראה מרחב עצום כזה. זה לא היה חדר שינה אלא דבר אחר לגמרי. זה היה ענק. הלכתי דרך גלריה קטנה עם קירות אפורים כהים בצדדים עם דיוקנאות עצומים וציורים עתיקים תלויים, שהובילו לחדר שינה ענק עם מיטת קינג סייז עם מצעים לבנים ואפורים עליה. הסתובבתי קצת כדי להסתכל על ארון ענק של חדר שירותים וחדר הלבשה הצמודים אליו. "המיטה שלך שם", הוא אמר, והסתובבתי להסתכל לכיוון שהוא הצביע לרגע. עם הגבות הדקות שלי, עברתי על פני המיטה שלו והגעתי לקצה שבו תלויים הווילונות השחורים. פתאום הווילונות זזו הצידה עם כפתור, והוא הבחין במיטה נוספת הדומה לשלו עם חדר אמבטיה וחדר הלבשה צמודים לצדה. ההבדל היחיד היה הצבע של הקירות הלבנים. "תתקשרי ותגידי לי את הצבע שאת בוחרת; אני אדאג לצבוע לך את הקירות", הוא אמר, ולאט לאט הסתובבתי להסתכל עליו וניסיתי להזכיר לו. "אין צורך להרגיל את הבית שלך בשבילי. אני יכולה להסתדר במשך שישה חודשים", הוא הנהן, בדק משהו בטלפון שלו במהירות, וענה. "בסדר, כרצונך", המילים שלו ציערו אותי סתם, וניסיתי לשאול. "למה יש לך כמה חדרי שינה כאלה? זה בשביל נערות הליווי שלך?" הוא הרים את מבטו בבת אחת והסתכל עליי. החזרתי את הטלפון שלו למכנסיים, הוא התקרב אליי לאט, ועשיתי צעד אחורה עם הפחד הקל שהתחיל לרוץ לי בעצבים. "למה את מתנהגת כמו אשתי כבר?" הוא שאל, והרגשתי את הגב שלי פוגע בקיר. זזתי על העקבים שלי, מנסה לאסוף את הכוח שלי. מבטו היה נעוץ בעיניי, והחזרתי לו מבט לתוך שלו. היה לו מראה אלוהי כזה שגרם לי להרגיש חלשה בכל פעם ובכל מקום. בלעתי ברוק בעצבנות, ניסיתי להגיד. "אתה בעלי בפומבי ואני אשתך בחדר השינה, זוכר", הוא צחקק קצת והניח את ידו על הקיר, כלא אותי נגדו, והרגשתי את נשימתו על פניי והבושם שלו ממלא אותי עמוק. "אני לא אוהב לחלוק את המיטה שלי עם אף אחד. בגלל זה לכל בחורה שנכנסת מתחתיי, יש מיטה נפרדת בחדר שלי", הוא אמר, והבנתי מה יהיה המקום שלי בבית הזה. עוד בחורה עומדת להיכנס מתחתיו, מעל אותה מיטה שעליה הוא בטח ישן עם. אלוהים יודע כמה נשים וכל זה בגלל שרציתי את מה שהיה שלי. הנהנתי קלות, הנחתי את ידי על חזהו כדי להדוף אותו מעט. "אבל, אני לא רוצה לישון על המיטה הזאת שבה בטח ישנת עם אלפי נשים", קולי יצא קצת יותר לאט, והרגשתי אותו עוטף את ידו השנייה סביבי, מושך אותי לאט לאט קרוב אליו. "אבל, את בין האלפים האלה", הוא אמר. הרגשתי מלוכלכת מהמילים שלו ונענעתי בראשי קלות. "עדיין לא ולעולם לא יהיה", ניסיתי להגיד בקול איטי ומצמצתי בשקט, רואה אותו נשען קרוב אליי. נשימתי האיצה, והרגשתי את אצבעותיו פותחות את הרוכסן של השמלה שלי לאט. "את שלי, רוזלין, כולי שלך", המילים שלו סובבו לי את הבטן, והורדתי את מבטי, מזכירה לו. "רק לשישה חודשים, דומיניק, שישה חודשים", שאפתי עמוק, מרגישה את ידיו הגדולות והרחבות מחליקות לתוך השמלה שלי. הרגשתי כל כך קטנה בידיו, כבר חלשה בטירוף ומפתה קלות. "שישה חודשים זה יותר ממספיק בשבילי להשיג ממך הכל", הוא אמר, והרגשתי את שפתיו נשענות לבסיס צווארי, והרגשתי צמרמורת רצה בגופי. נשכתי את שפתיי, מנסה לא להעניק לו תגובה ממני, וניסיתי להגיד. "אתה נשמע כמו מכור למין, דומיניק", שבתגובה לכך, הוא ינק אותי חזק יותר על צווארי ופטפט. "ללא התנצלות", המילים שלו הפכו אותי לגן של פרפרים המתפרצים בבטני, ולא יכולתי שלא להיכנע לנשיקות המפתות שהוא שתל על צווארי. "אתה לא יכול להישאר בלי סקס במשך ששת החודשים האלה?" ניסיתי לשאול בקולי הרועד והרגשתי את אצבעותיו מחליקות במורד השמלה שלי מכתפיי. הפטמות שלי התקשו, והרגשתי את ידיו דוחפות את השמלה למטה. "רק תסתכלי על עצמך, אף גבר לא יכול", המילים שלו האיצו את הדופק שלי במידה רבה, והרגשתי את השמלה שלי נופלת לרגלי, משאירה אותי עירומה לחלוטין עם התחתונים התחרה שלי. פניי התקררו מעצבנות, אבל החיבוק שלו הרגיש חמים ומגן. לא ידעתי למה האווירה שלו הייתה כמו של מגן, אבל מעשיו היו כמו של טורף. "דומיניק", נשמתי, מרגישה אותו יונק על צווארי קצת יותר חזק, ופתאום, הוא הרים אותי, עוטף את רגליי סביב מותניו. עיניו העזות הביטו לתוך שלי, והורדתי את מבטי בביישנות. "מה את רוצה שאני אעשה לך הלילה? רוז", הוא שאל בקול איטי, וששאפתי עמוק כשהוא הניח אותי על המיטה וריחף מעליי. מצמצתי בעצבנות, לא יודעת מה לענות. "מה שאתה רוצה", אז, אמרתי את זה בקול איטי. אלה היו חיי, ונרשמתי לששת החודשים הבאים. כל גופי הרגיש רדום תחתיו. הוא חייך בתשובתי ופתאום קם. הסתכלתי עליו, פותח את הכפתורים של החולצה הלבנה שלו, ונשמתי בכבדות, מסתכלת על גופו. היו לו שרירי זרוע ענקיים, חזה נפוח ומתארים של שרירי בטן. הוא נראה אפילו יותר גבוה, חצי עירום. הנחתי את ידי על חזה שלי, מנסה לכסות קצת, והירכיים שלי נלחצו יחד. אבל, הרגשתי אפילו יותר ביישנית כשהוא התחיל לפתוח את הכפתורים של המכנסיים שלו. בלעתי ברוק בעצבנות, רואה את הבליטה הענקית והעבה שלו תלויה. עיני התרחבו בהלם כששמתי לב לנזם הכסף על אורכו. "יש לך... נזם??" המילים שלי נתקעו לי בפה, והוא רק חייך ופתח את המגירה כדי להוציא שקית נייר כסף כדי לזרוק על המיטה. הוא הניח את ברכו האחת על קצה המיטה שלי ותפס את קרסולי. הרגשתי עצבנית וביישנית בטירוף לראות אותו פותח את העקבים הלבנים שלי בנפרד. הוא היה גדול, ולא ידעתי איך אקח אותו ואשא אותו. פתאום, הוא משך אותי קרוב אליו, והרגשתי את הלחמנייה של השיער שלי מתבלגנת על סדיני המיטה מסאטן. נשען מעליי, הוא הניח את שפתיו על שלי בדחיפות טהורה, והרגשתי את ידו אוחזת בלסת שלי בעדינות בזמן שהוא מנשק אותי. מתחתי את גופי בצורה מטורפת, מרגישה את הקשיחות שלו כנגד הליבה שלי. נשימתי הפכה לרועדת בטירוף, והדופק שלי דהר בפראות עם רגשות מעורבים. פחדתי, עצבנית, מבולבלת ועוד מה לא. הרגשתי כמו חתלתולה קטנה זעירה תחתיו, מוכנה לגמרי להזדיין חזק יותר בלי רחמים. נאנחתי בפיו בבת אחת כששמעתי את אצבעו מחליקה לאט לתוך התחתונים שלי. משכתי את ברכיי למעלה, דוחפת את בהונותיי לתוך המיטה שלי בציפייה. המגע של אצבעו הרגיש זר בטירוף לעורי, והוא שאל בקול איטי. "את לוקחת גלולות למניעת הריון?" פותחת את עיני, הסתכלתי לתוך שלו ונענעתי בראשי לאט. קלן ואני לא דיברנו על זה הרבה. הוא הושקע בעיקר בשיחות הפרחוניות, ולא יכולתי להאמין שהוא בגד בי. משהו לא בסדר איתי? המילים שלו משכו אותי פתאום ממחשבותיי. "אז, קלן תכנן להכניס אותך להריון כבר", גבותיי היו דקות, ויכולתי להרגיש את האדמומיות מגיעה ללחיי כשהוא ענה. המילים שלו נשמעו לי עוינות ומכוערות לחלוטין. לא ידעתי, אבל יכולתי להרגיש שיש לו כל כך הרבה שנאה כלפי קלן. פתאום, הוא התיישב, ורעדתי כשמשך את התחתונים שלי למטה בתנועה מהירה. בלי להסתכל עליי לרגע אחד, הוא תפס את שקית נייר הכסף וביטל את הקונדומים כדי לגלגל אותם על אורכו הקשה. מרחיבה את רגליי, הוא ריחף מעליי במהירות והניח את קצה אורכו על הליבה שלי, וגרם לי לרעד קל. והרגלתי צפיפות ופחד בחזה שלי, לא יודעת איך להגיד לו שאני עדיין בתולה.