שכבתי בחדר המואר בעמעום תחת גופו השרירי של דומיניק מרטינז. ניחוח הבושם שלו התערבב עם ריח האלכוהול הבולט שנידף ממנו. דפיקות ליבי הואצו כשאצבעותיי התהדקו סביב הספר, והסתירו אותו מאחוריי. צליל נשימתו הרך והקצבי שבה אותי בקלות. "למה אני לא יכול לקרוא את זה?" הוא שאל והתקרב, מרחף בנוחות מעליי, וגרם לי להישען לאחור תחתיו בכלוב זרועותיו. "כי זה רומנטיקה. ובנות קוראות רומנטיקה," ניסיתי לומר, מנסה להסית את