נקודת מבט של רוזלין פרצתי לחדר השינה שלנו, טרקתי את הדלת מאחוריי, והקול הדהד באיום. דומיניק... רק השם הזה הספיק כדי לשלוח צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי, להחליש אותי ולהצית סערה של תשוקות. הנחתי את ידי על ליבי הפועם ללא שליטה, כאילו מנסה להשתחרר מכלאו, בזמן שמחשבות על ניצול ומניפולציה רצו במוחי. דקירה של עצב צרבה את ליבי, תזכורת מרה לקשר השברירי שאפשרתי לעצמי בטיפשות להסכים לו. אבל זו הייתה רק ההתחל