רוזלין - נקודת מבט "את לא מכירה אותי, רוז, את לא מכירה אותי," הוא אמר ואני רק חייכתי והסתכלתי עליו. הריח של לחם טרי אפוי ורטבים מבעבעים עטף אותי כשבהיתי בו בשקט, יושבת לידו במסעדה האיטלקית הקטנה והישנה. החושים שלי נשבו מיד באווירה החמה והמנחמת שהעבירה אותי לתקופה פשוטה יותר. הבטתי סביבי בתמונות הוינטג' על הקירות ובריהוט העץ הכפרי, מרגישה את כובד ההיסטוריה בין הקירות האלה, בזמן שהוא הוציא את הטלפון