דומיניק, נקודת מבט החזרתי את רוזלין הביתה. הנסיעה הייתה שקטה, והיא הייתה שקטה, מה שנראה היה כאילו חירש את הסבלנות ואת הרוגע שלי. מאז שנפגשנו, מעולם לא ראיתי אותה רגועה כל כך, וזה כאב לי מאוד בלב. יתר על כן, לא ידעתי מה אמרה לה אותה אישה עם הכובע השחור. זה נראה כאילו מישהי שראיתי איפשהו אבל לא הצלחתי להיזכר מי היא. רק ראיתי הצצה קטנה לפניה, אפילו לא לגמרי, אבל המסגרת שלה והכל נראו מוכרים. איפה לעזא