רוזלין, נקודת מבט הרמתי את מבטי מהתה אליו, נעצתי בו מבט. הרגשתי טוב בחברתו, אבל עדיין, אי נוחות גאתה בי בגלל הסביבה. הדלת הייתה סגורה; ישבנו זה לצד זה על הספה; הוא שאף אוויר עמוק והוריד את מבטו לפני ששאל. "מה שלומך?" לגמתי מהתה והנהנתי באיטיות. "טוב," קולי יצא איטי להחריד כשהרגשות שטפו את עצבי, הבהילו אותי, גרמו לי לחולשה. "איך בכלל ידעת על כל זה?" הוא שאל בקול איטי, וקירבתי מעט את גרוני ועניתי. "