נקודת מבט של רוזלין "זו בקשה לא פשוטה, דומיניק," אמרתי, קולי רועד מעט. אבל מצאתי את עצמי לא מסוגלת לעמוד בפני הפקודה בעיניו. עצמתי את עיניי ונשמתי נשימה רועדת, אצבעותיי מוצאות את דרכן אל הנקודה הרגישה בין רגליי. שמעתי אותו צוחק קלות, והרגשתי את ידו על פרק ידי, מכוונת את תנועותיי. "ככה, רוז," הוא מלמל, אצבעו מתווה עיגולים איטיים סביב הדגדגן שלי. נאנחתי קלות, ירכיי נעות כנגד ידו כשחשתי את החום המוכר