כשראיתי את אלפא ריק הולך לכיוון הבר שבו עמדתי, מיד זזתי כדי לחזור לרחבת הריקודים. בדיוק באותו רגע, הדי ג'יי הכריז על הקדשת השיר "מי מנהלת את העולם" לי. כל הלוחמות בלהקה שלי התחילו לעודד. ממזרים! אני יודעת שהם עשו את זה בכוונה כדי לנסות לבייש אותי. הצחוק עליהם, אני הולכת לגמרי לתפוס בעלות על זה יחד עם כל שאר הלוחמות. לייסי ואני מובילות ומרעידות את השיר. עוד ועוד בנות מצטרפות אלינו וזה מלא ביטחון עצמי עד שהשיר נגמר. ואז, כמו כוכבות רוק שאנחנו, אנחנו מייללות את הדומיננטיות שלנו לבני הזוג הגבריים שלנו. כשאני מרימה את הראש, אני רואה את ליאם מחייך אלי. הו אלה, תעזרי לי, החיוך המהמם הזה. מזל שהג'ינסים האלה כהים כי קו חום פשוט ירד ישר דרומה ועכשיו יש בהחלט כתם רטוב שמסגיר את התשוקה שלי לאיש הסקסי הזה. אני רוקדת דרך עוד כמה שירים קצביים, בידיעה שליאם מחכה לשיר האיטי הבא. ברגע שהוא מתחיל, הוא פונה לכיווני. הרקדנים מפנים לו דרך וזה כאילו אף אחד אחר לא נמצא בחדר. אני נעולה על העיניים הירוקות-מרווה האלה. שלו בהיר יותר משלי, אבל יש בהן כל כך הרבה עוצמה, שהלב שלי מתחיל לפעום מהר יותר ויש פרפרים בבטן. כשהוא מתקרב אלי, אני מחליקה את זרועותיי סביב צווארו כשהוא מחליק את שלו למטה לישבן שלי, מושך אותי קרוב יותר ומריח את צווארי. פיו מחליק עד לאוזני והוא לוחש, "שלום יפהפייה, עדיין שומרת את עצמך בשבילי?" אני לא יכולה לעצור את המהום שנמלט לפני שאני מרסנת אותו ונותנת לו את התגובה הסטנדרטית שלי. "אתה יודע שאני שומרת את עצמי לבן הזוג שלי." הוא נסוג מספיק כדי להסתכל לי בעיניים. "נכון, שומרת את עצמך בשבילי, כמו שאמרתי." אני לא יכולה שלא לצחוק. אלפא שחצן. הוא מושך אותי קרוב שוב ואני עוצמת את עיני ופשוט נהנית מההרגשה להיות בזרועותיו. הריח שלו, הכוח שלו, ההומור השנון שלו, המשיכה המינית הבלתי ניתנת להכחשה שלו, כל דבר בו מושך אותי אליו. כשאנחנו רוקדים, הוא ממשיך לדבר ברכות באוזני, "את נראית לוהטת רצח מותק, לבשת את זה בשבילי?" אני נשענת לאחור כדי להסתכל לו בעיניים, נותנת לו את החיוך המרוצה הכי טוב שלי. "אולי." נהמה רכה רוטטת בחזהו ולעזאזל, החוט הדנטלי הקטן שלי לא יכול לעמוד בקצב נהר הרטיבות החמימה שהאיש הזה גורם לו לזרום. הוא מחייך ואני יודעת שהוא יכול להרגיש את הפטמות שלי מתקשות כנגד הרטט בחזהו. הוא נשען פנימה, משפשף את אפו באפי, "נראה שלמישהו אוהב את הצליל של הנהמה שלי." "אולי." אני עונה כשאני מחליקה את אצבעותיי לחלק האחורי של שיערו הבלונדיני חולי, שיער שהוא גם כמה גוונים בהירים יותר משלי. הוא שומר עליו קצר כי הוא מתולתל והופך להיות פראי כשהוא נותן לו לגדול. אני אוהבת את העובי של השיער שלו, אפילו קצר, ואני מגרדת בעדינות את ציפורני על הקרקפת שלו. אנחנו עדיין מתנדנדים קדימה ואחורה, לא שמים לב למוזיקה בכלל, פשוט אבודים זה בזו. אני יכולה להרגיש את אורכו הקשה לחוץ כנגדי כשאנחנו רוקדים. "אני אוהבת את הדרך שבה את מריחה, אבל אם תמשיכי לבשם את האוויר עם העוררות שלך, מותק, אני אצטרך להוציא אותך מכאן. אף אחד חוץ ממני לא יכול להריח את זה." אני צוחקת כשאני נשענת כדי ללחוש באוזנו, "ובכן, אולי אתה צריך להפסיק לעשות דברים שמדליקים אותי אלפא." אני בכוונה קוראת לו אלפא במקום ליאם כי אני יודעת שזה יוציא ממנו עוד נהמה ואני לא מתאכזבת. זה חזק יותר והרבה יותר רכושני. זה חבל דק שאני הולכת עליו עם ליאם. אני לא רוצה לגרות אותו לחשוב שהוא יקבל ממני משהו שאני לא מוכנה לתת, אבל אני גם מרגישה די בטוחה שהוא יהיה בן הזוג שלי. והוא יודע מה אני מרגישה לגבי לחכות לבן הזוג שלי. האם הוא מחכה לי? אני לא שואלת ואנחנו לא דנים בזה. אבל הוא זכר אלפא בן 24. אני אהיה טיפשה לחשוב שהוא מחכה כדי לוודא שאני בת הזוג שלו. אבל אני גם יודעת שאם אבקש ממנו, הוא יעשה זאת. אבל זה לא הוגן. אז בעצם, כל הגירוי הזה הוא רק פרק ארוך מאוד של משחק מקדים. הנהמה הרכושנית ממש הדליקה אותי והריח המסחרר של העוררות שלי מתחזק עוד יותר. ליאם מושך את ידי מהצוואר שלו ונותן לי חיוך. "אל תגידי שלא הזהרתי אותך." הוא אומר והוא מוביל אותי מרחבת הריקודים אל הכניסה למועדון. אני מחייכת ומוחאת לשלום לחברים שלי כשאנחנו יוצאים. ברגע שבחוץ, ליאם שם את זרועו סביבי. "קר לך מותק?" בדרך כלל, אנשי זאב יכולים להתמודד עם הקור, אבל בצורתי האנושית, אני יכולה לסבול רק עד גבול מסוים וזה אמצע החורף. "קצת, אבל אני בסדר עד שנגיע למכונית." אנחנו מגיעים לפורד ראפטור שלו והוא פותח את הדלת ומעלה אותי למושב הנוסע. הוא נשען מעל המושב ואני מצמידה את אפי לצווארו. נהמת ההנאה שלו רוטטת כנגד האף והלחי שלי והוא מושך ז'קט מהחלק האחורי ומניח אותו מעלי. "תמשיכי עם זה אהובה, ובת זוג או לא, תהיי במיטה שלי הלילה." הוא מסתכל עלי לרגע כדי לראות אם אני מוכנה להמשיך, שאני לא, אז הוא נותן לי נשיקה מהירה על השפתיים וסוגר את הדלת שלי. הוא קופץ למושב הנהג, מדליק את המכונית ומכוון את החימום למקסימום. הוא מסתכל עלי, "מעוניינת לשתות קפה? יש בית קפה שפתוח כל הלילה לא רחוק מכאן." אני מסתכלת עליו ומחייכת, "בהחלט!" אנחנו מגיעים לבית הקפה ויש רק עוד כמה אנשים כאן בשעה הזאת של הלילה. אנחנו מקבלים תא ליד חלון וליאם יושב מולי. אנחנו מזמינים את הקפה שלנו וליאם מזמין סטייק ותפוחי אדמה. אני מזמינה פרוסת פאי תפוחים, בידיעה שליאם יעזור לי לאכול גם את זה. כשהמלצרית הולכת, הוא מושיט יד ולוקח את ידי בידיו, מסתכל עלי במבט חודר. "ספרי לי על התקוות והחלומות שלך קארה." וואו! זה נעשה אינטנסיבי מהר. אני מסתכלת עליו ומחייכת, מרגישה את הצורך להסיט את השיחה הזאת, אני נותנת תגובה חכמה. "ובכן ליאם, אני אוהבת ארוחות ערב רומנטיות וטיולים על החוף." הוא מגלגל עלי את עיניו אבל אני ממשיכה. "אני גם אוהבת גבר שיודע לרקוד ומעריך אישה חזקה וחכמה." החיוך שלו יכול להאיר יום מעונן. "אז כנראה, אני הגבר בשבילך." המלצרית שלנו חוזרת עם הקפה שלנו והוא עוזב את ידי. כשהיא עוזבת אותנו שוב, הוא מסתכל למטה על ידיו, מקופלות יחד כשהוא מכה אותן בעדינות על השולחן. הוא מהנהן בראשו כאילו החליט משהו, ואז מסתכל עלי. "תראי קארה, אני יודע איפה את עומדת ומחכה לבן הזוג שלך, ואני מכבד את זה. אני רוצה שתמצאי את בן הזוג שלך, ואני מקווה לעזאזל שזה אני. אבל, אני צריך שתדעי שאם זה לא אני, אני רוצה לקחת אותך כבת הזוג הנבחרת שלי." אני מושיטה יד חזרה כדי לקחת את ידיו אבל לפני שאני יכולה לענות, הוא ממשיך. "אני יודע שאמרתי לך את זה בעבר. אבל אני צריך שתדעי שאני רציני. אם אני לא בן הזוג הגורלי שלך, ואם את לא מוצאת את בן הזוג הגורלי שלך, אני באמת רוצה שתשקלי לקחת אותי כבן הזוג הנבחר שלך. לעזאזל, אפילו אם תמצאי את בן הזוג הגורלי שלך ואת לא יכולה לסבול אותו, אני כאן ואני מוכן. אני יכול לעשות אותך מאושרת קארה. את יכולה לקבל כל מה שאת רוצה. ובניגוד לרוב הנשים שרוצות את היוקרה של להיות לונה, אני יודע שאת רוצה כבוד, להמשיך באימוני הלוחמת שלך, ולהיות מטופלת כשווה על ידי האלפא בלהקה. אני לא מפחד מהכוח והאכזריות שלך. אני מוצא את זה סקסי להפליא. אני לא אומר שלא ארצה להגן עליך ועל הגורים שלנו כשיש לנו אותם, אבל אני גם יודע שכאפוטרופוסית ולוחמת חזקה, אני לא אצטרך, שתוכלי ותגני על עצמך ועל הגורים שלנו. אני אוהב אותך, אשים אותך במקום הראשון בחיי, לא יהיה אף אחד בשבילי מלבדך. אני יודע שזה הרבה ואת עדיין כמה חודשים לפני יום ההולדת שלך, אבל אני צריך שתדעי שהרגשות שלי כלפייך אמיתיים. שאני רוצה אותך בחיים שלי, לכל שארית חיי." הייתי המומה מהצהרתו. "ליאם אני..." לא ידעתי מה לומר. "אני לא מצפה שתגידי כלום. אני רק רוצה להניח את זה שם כדי שתדעי איך אני מרגיש." המלצרית חוזרת עם האוכל של ליאם וקינוח שלי. אני צופה בו כשהוא מתחיל לחתוך לתוך הסטייק שלו. "ליאם, אכפת לי ממך, מאוד. אני מקווה, בכל ליבי, שאתה בן הזוג הגורלי שלי. אבל, אם אתה לא, אני אקח את מה שאמרת הלילה בחשבון, אני מבטיחה." החיוך שלו מאיר את החדר שוב. "זה כל מה שאני מבקש קארה." אני מחייכת חזרה, ולוקחת ביס מפאי התפוחים שלי. זה טעים ובלי להבין מה אני עושה, עיני נעצמו, ראשי נטה לאחור מעט ואני נאנחת ברכות כשאני לועסת את הטעם הטעים של תפוחים, קינמון ובצק מאפה. כשאני פותחת את עיני, אני רואה שליאם בוהה בי, האוכל שלו נעצר באמצע הדרך לפיו. עיניו כמעט השחירו ואני רואה את גרוגרתו עולה ויורדת לפני שהוא אומר, "קארה, אני באמת מקווה שיום אחד, אני אהיה זה שגורם לך להשמיע את הצלילים האלה. ואם אקבל את ההזדמנות הזאת, אני מבטיח, שזה יהיה רק ההתחלה. אני לא אפסיק עד שהגרון שלך יהיה צרוד מלצעוק את שמי בהנאה וגופך יהיה כואב ממני שלוקח אותך שוב ושוב עד ששנינו מרוצים." אני מסמיקה כשהוא נותן לי חיוך מרוצה ומכניס את הסטייק לפיו, צופה בי מסמיקה עוד יותר כשאני יכולה רק לדמיין אילו מחשבות גורמות למבט הרכושני והרעב הזה בעיניו. אחרי שאנחנו מסיימים לאכול, הוא נוסע איתי הביתה. הוא יוצא מהמכונית ומסתובב כדי לפתוח את הדלת שלי. כשאני יוצאת, ראשו מצליף לעבר היער. אני עוקבת אחר קו הראייה שלו אבל לא רואה כלום. "מה זה?" הוא מנענע בראשו, מצמצם את עיניו. "שום דבר." הוא מלווה אותי לדלת שלי. אני מסתובבת להסתכל עליו והוא כורך את זרועותיו סביבי מושך אותי לתוך החום שלו. "זכרי מה שאמרתי הלילה קארה. התכוונתי לכל מילה." הוא שם את ידיו משני צידי פני ומביא את שפתיו לשלי. זה מתחיל כנשיקה עדינה, הבטחה למה שיכול להיות. אבל זה במהירות הופך למשהו הרבה יותר נלהב ולפני שאני יודעת את זה, ארטמיס דחפה קדימה ואני טובעת בו. פיו נמצא בכל מקום, תובע את שלי. לשונו החמימה מחליקה במיומנות לתוך פי, משתלבת בשלי, נלחמת על דומיננטיות. כשהוא מנצח בקרב, הוא לוקח את הזמן לחקור את שאר פי לפני שהוא סוף סוף נותן לי לעלות לאוויר. אני מתנשפת ונאחזת בו כאילו הוא חבל ההצלה שלי. והוא כן, כי ברכיי חלשות והייתי נופלת אם זרועותיו החזקות לא היו תומכות בי. אני מרימה את מבטי לעיניו, שהשחירו שוב, ומראות שהזאב שלו קדימה. אני יודעת שגם שלי זוהרות בזהב מארטמיס שדוחפת קדימה. ארטמיס ממהמת לזאב של ליאם, "שלום סיראן." הוא נוהם בתגובה. "ארטמיס." קולו של סיראן עמוק יותר ומחוספס יותר מקולו של ליאם. 'יש לו קול אלפא סקסי', אומרת לי ארטמיס. אני מושכת אותה חזרה ומחזירה לעצמי את השליטה, רואה שליאם עושה את אותו הדבר עם סיראן. הוא נשען עם מצחו על שלי. "מותק, יום אחד בקרוב, אני מקווה שנוכל להמשיך את זה עד ששנינו מרוצים. עד אז, חלומות מתוקים, ואני מקווה שהם עלי." הוא מתרחק ממני וקורץ כשהוא הולך אחורה למכוניתו. כשהוא מגיע לצד הנהג, אני שולחת לו נשיקה. הוא עושה תפיסה תופסת עם ידו ומושך אותה ללבו. לעזאזל, דברי על גבר שיכול לגרום לילדה להתעלף. אני מנופפת ונכנסת פנימה כשהוא נוסע. מרחוק, אני שומעת זאב מיילל לתוך הלילה.