האאורה של אנדרס נסוגה והוא נרגע. "את צודקת, כמובן, ידידה ותיקה. אני שמח שכל מה שזה עלה לי זה לילה אחד של אימונים." נשמתי לרווחה, הקלה שארכה זמן קצר כשחזר להתמקד בי. "אז, קארה, למה, במיוחד אחרי התצוגה של היום, את לא חושבת שהבן שלי שולח לך את המתנות האלה?" הזזתי את רגליי, מסתכלת לכל מקום חוץ מאלפא אנדרס. לא רציתי להודות בפניו כמה כואב שהבן שלו לא יודע מי אני, וככל הנראה גם מי ההורים שלי. ולא רציתי ש