בדרכי במסדרונות התיכון בין שיעורים, חברי הלוחמים שלי קוראים לי. אני מנופפת ומאשרת להם בתגובה. ג'ייסון, החבר הכי טוב שלי, רץ כדי להדביק אותי. "היי קטנה קשוחה, מה את עושה אחרי הלימודים?" "ג'ייסון, אל תקרא לי ככה. אני שונאת את השם הזה." "טוב, יש לי חדשות בשבילך, כל החבורה קוראת לך קטנה קשוחה אחרי הפעלול שעשית אתמול, אז כדאי שתתרגלי לזה." אני עוצרת במקומי ומסתכלת על ג'ייסון. "תגיד לי שאתה צוחק!" לפי המבט על פניו, אני רואה שהוא לא צוחק. טוב, חרא! "בכל מקרה," הוא ממשיך, "אחרי הלימודים?" "אה, נכון. אני עושה את הרגיל שלי, מבלה עם אבא." "וב'מבלה' את מתכוונת מתאמנת? זה הסוד שלך נכון, את זוכה להתאמן עם הכי קשוח שהלהקה הזו הכירה אי פעם?" אני עוצרת ומסתכלת על חברי הוותיק. מקצה עיני, אני רואה את אלפא ריק עם הפמליה שלו של נקבות. "אני רואה שההרמון ממשיך לגדול," אני מהנהנת בסנטרי לכיוונו של אלפא ריק, מתעלמת משאלתו של ג'ייסון לגבי אימונים עם אבי. הוא צודק, אני אכן מתאמנת עם אבי. כל יום. אני יודעת את דרכי, היא נקבעה לי מיום היוולדי. התפקיד שלי הוא להיות הלוחמת החזקה, המהירה והעוצמתית ביותר בלהקה, טובה אפילו יותר מאמא ואבא שלי. המורשת שלי היא יום אחד להגן על האלפא, בדיוק כפי שאבי עשה. הבעיה היחידה שלי עם זה היא האלפא העתידי שלנו אפילו לא יודע מי אני. איזה מין אלפא לא מכיר את הבת של האיש והאישה שהם הסיבה היחידה שהוא ומשפחתו בחיים? ההקרבות של הוריי הם הסיבה שהוא מסוגל להיות הבחור הולל שהוא בוחר להיות. ואיזה מזל לי, יום אחד אני צריכה להגן על החתיכת... אלפא הזו. אל תבינו אותי לא נכון, אני מבינה את רצונו של האלפא להשוויץ כמה שהוא נהדר. זה מה שאלפות עושים. ואם להיות כנה, לאלפא ריק יש הכל. שיער שחור חצות שהוא נושא כמעט עד כתפיו. זקן ושפם מלאים שלו גזוזים בזיפים ארוכים. והעיניים האלה, צבע כחול מדהים, כמו קרחון, שבולט בעורו השזוף. זרועותיו וכתפיו הרחבות והשריריות יושבות היטב על מסגרת גופו בגובה 1.93 מטר, אשר מחליק לתוך צורת V חדה במותניו, מחליק לתוך ירכיים צרות, מעוגלות על ידי רגליים חזקות ושריריות שמכנסיים וחצאיות לא יכולים להסתיר. כל נקבה לא מזווגת בגיל המתאים בלהקה שלנו ובכל להקה סמוכה אחרת מקווה שיש להן סיכוי להיות הלונה העתידית שלנו. ואם לא הלונה העתידית, לפחות שתהיה להן האפשרות להפוך לחברה של האלפא המהמם ואולי להילקח כבת זוג נבחרת, ומכאן ההרמון. אני צופה בו כשהוא עומד בין חבריו, מראה רק יהירות וכוח. אפילו שמו פירושו אמיץ. חזק ואמיץ. זה עניין עם משפחת האלפא שלנו. לגברים יש שמות שמקורם במשמעות אמיץ או אמיץ לב. ועד כה, זה נכון. הלהקה שלנו חזקה, אחת הגדולות ובטח החזקה ביותר במדינה. האלפא שלנו הוא כוח חזק, המוביל בדוגמה. אבל הוא גם נחמד והוגן, בדיוק מה שאתה רוצה במנהיג הלהקה שלך. האלפא העתידי שלנו, לעומת זאת, ובכן, בואו נגיד שהמושבעים עדיין בחוץ לגביו. הוא בהחלט חזק. צפיתי בו מתאמן, הוא חיה. גנים של אלפא יעשו את זה בשבילך. בניגוד אליי, אני צריכה להיות חכמה יותר ולעבוד קשה יותר מכל אלפא אם אני הולכת להיות המגנה שלו. לא רק זה, אלא שאני נקבה קטנה יחסית במסגרת גופי הדקיקה והחטובה בגובה 1.62 מטר. אבל זה רק אומר שהיריבים שלי נוטים לזלזל בי. חברי הלוחמים שלי למדו שאני לא מטרה קלה. ניצחתי את כולם במוקדם או במאוחר. הרווחתי את הכבוד שלהם, יחד עם זה של אלפא אנדרס. הוא מספק את האימונים שלנו בבוקר לפני הלימודים, שאז אני משתתפת. אחר הצהריים, כשהלוחמים האחרים מתאמנים עם אלפא ריק, אני מתאמנת עם אבי. אני, לעומת זאת, מסרבת להיות אחת מקהל המעריצים של ריק. אולי זו היהירות שלי, אבל סביר להניח שאני אהיה האפוטרופוס שלו יום אחד. אין לי רצון להיות סתם עוד סימן על משקוף המיטה שלו. ובאמת, שתהיה לך קצת כבוד, אם לא לעצמך, לפחות לבן הזוג העתידי שלך. לכולנו יש בן זוג שם בחוץ. ואין לי שום כוונה לפגוע בבן הזוג העתידי שלי על ידי היותי בשורה ארוכה של מערכות יחסים קצרות או גרוע מכך מערכת יחסים רצינית וארוכת טווח עם מישהו אחר. בחרתי את בן הזוג הייעודי שלי עוד לפני שפגשתי אותו. 'זה טוב שאנחנו מסכימות על זה', אומרת הזאבה שלי ארטמיס, 'לא הייתי סולחת לך אם היית פוגעת בבן הזוג שלנו. אני לא יכולה לחכות עד שאגיע לגיל 18 כדי שנוכל למצוא אותו.' הזאבה שלי נרגשת הרבה יותר ממני לגבי מציאת בן הזוג שלנו. ברגע שאגיע לגיל 18 ואתקדם כאפוטרופוסית, אצטרך לבלות זמן רב בנוכחותו של ריק. אלא אם כן, וזה המפתח, אפגוש את בן הזוג שלי והוא מלהקה אחרת. אז הנאמנות שלי עוברת לאלפא ההוא. בגלל זה, אני יודעת שאלפא אנדרס באמת מקווה שהבן זוג שלי יהיה מהלהקה שלנו. אבי ואני הם הסיבה הגדולה ביותר לכך שהלהקה שלנו היא החזקה ביותר במדינה. עם זאת, אני מפלרטטת עם האלפא של להקת מפלי הצללים, אלפא ליאם, כמעט שנה עכשיו. הוא קצת יותר מבוגר ממני, בן 24. הוא עדיין לא פגש את בן הזוג שלו והוא יודע שאני מחכה לשלי. הוא מכבד את ההחלטה שלי, אבל מתמיד בתשומת הלב שלו. אני מבינה שנכנסתי לאזור הדמדומים וג'ייסון עדיין מדבר איתי בזמן שאני בוהה באלפא ריק. לפתע, הוא חייב להרגיש את עיניי עליו כשהוא מסתכל ישר עליי, עיניו הכחולות כקרח בוהות חורים בנשמתי. זה כמו זמזום של חשמל. מה...מה זה היה? אני מרגישה את ארטמיס מגרגרת במוחי. 'ארטמיס?? מה לעזאזל?' 'אני באמת לא יודעת, אולי זה בגלל שהוא אלפא?' 'ברצינות? גם את?!' 'זה אינסטינקט, אני לא יכולה לעזור לזה.' אני משתקת אותה ומסיטה את עיניי מהמשיכה המגנטית הזו שהיא אלפא ריק כדי להחזיר את תשומת ליבי לג'ייסון, 'אני מצטערת, מה זה היה?" "קארה, את בכלל מקשיבה לי?? אמרתי, כן, ההרמון ממשיך לגדול ככל שאלפא ריק מתקרב לגיל 18, את יודעת שכולן מקוות שהן יהיו בנות הזוג שלו." "כן, אבל 'יכול להיות רק אחד'" אני אומרת, נותנת לו את הרושם הכי טוב שלי מהסרט היילנדר. ג'ייסון הוא פראייר לסרטי היילנדר של פעם. "טוב," הוא אומר, כורך את זרועו סביב צווארי וגורר אותי לשיעור הבא שלי, שהוא גם השיעור שלו. אנחנו חולפים על פני כמה מחברי הלהקה האחרים שכולם קוראים לי קטנה קשוחה. נהדר, ג'ייסון לא צחק. "פשוט תקבל את זה קארה. אם הכינוי מתאים..." "כן, בסדר, לא כאילו יש לי הרבה ברירה בכל מקרה." "זה הרוח. אז, בכל מקרה, בחזרה לשאלה המקורית שלי.'' "שהייתה..." אני שואלת, מושכת את ה'הייתה'. "ברצינות קאר? שאלתי מה את עושה אחרי הלימודים." "אה נכון, סליחה. ובכן, זה יום חמישי. אתה יודע שאלפא אנדרס תמיד בא לאכול ארוחת ערב עם אבא שלי ואני בימי חמישי. אז, אחרי האימונים, אני אכין ארוחת ערב, ואז שיעורי בית." מאז שאני זוכרת את עצמי, אלפא אנדרס בא לאכול ארוחת ערב עם אבי בימי חמישי. אני חושבת שזו הדרך שלו להראות את הערכתו להקרבה של אבי. בכנות, זה עזר לאבי להישאר מחובר ללהקה. אחרי שאמי נפטרה ואבא איבד את השימוש ברגליו, הוא שאל את אלפא אנדרס אם נוכל לעזוב את הלהקה. אני חושבת שהוא רצה לנסות לחיות בין בני אדם. במקום להסכים לתת לנו לעזוב, אלפא אנדרס בנה בית בקצה שטח הלהקה. ככה, אנחנו עדיין חברי להקה, אבל אבא לא צריך להיות מעורב בכל פעילויות הלהקה, לראות את הלוחמים מתאמנים או זאבים רצים ביערות המקיפים את אדמות הלהקה שלנו. אנחנו עדיין תחת הגנת הלהקה ואנחנו עוזרים לפקח על החלק שלנו בגבול הצפוני. זה נותן לאבא שלי תחושת מטרה בתוך הלהקה, או לפחות אני חושבת שזה נותן. "שכחתי שזה יום חמישי" ג'ייסון משיב. "ובכן, אנחנו עדיין קבועים למועדונים מחר בלילה?" "כן, תמיד מוכנה לשחרר קצת קיטור." "מצוין!" אני נאנחת כשאנחנו נכנסים לכיתה.