"כן אדוני, מר גרוף וגראמפי." אני זזה כדי לצאת מהמכונית, מנסה לא למעוד עם הידיים והרגליים הכבולות שלי. כשאני סוף סוף יוצאת מהמכונית, אני נעמדת ו... כלום. "שלום? רצית שאני אתכופף ממש כאן? אני לא יכולה לראות כלום ובקושי יכולה לזוז, אידיוט." הוא נוהם לעברי, תופס את זרועי ומושך אותי קרוב לפניו. אפילו דרך הברדס אני יכולה להריח את נשימתו המבאישה. זה גורם לי להקיא. "סתמי את הפה ילדה קטנה או שאני אסתום לך