כשאנחנו מתקרבים למועדון, הבטן שלי מרגישה כאילו נחיל דבורים החליט פתאום להתיישב בה ואני מרגישה בחילה. ברגע שאנחנו נכנסים, נדמה שהחדר כולו משתתק וכולם מסתובבים להסתכל על אבא שלי ועלי. אני מרגישה סומק קל על הלחיים שלי ואני מוכנה לברוח, עד שאני רואה את כל הלוחמים מכופפים את ראשם, כמעט כאחד, לאבי. אני שוכחת שרוב הלהקה בקושי רואה אותו. הוא היה נחשב למתבודד אם זה לא היה בגלל שאני גרה איתו ואלפא אנדרס מבק