אבא שלי נותן לי מבט חטוף מהצד. "אם זה היה תלוי בי, הייתי גורם לזה להימשך יותר זמן, אבל זה תלוי בך, עכשיו שאת על הרגליים." אני מחייכת לאבא שלי וכשאנחנו מגיעים לבית, הוא פונה אליי. "ו...ייתכן שאת תהיי מוכנה לסלוח להם הרבה יותר מהר ממני." "למה?" "ליאם השאיר לך מתנה ביום ראשון כשהוא היה כאן. טוב, אני מניח שזה המוצר הסופי של המתנה שסיירן נתן לארטמיס." אני זועפת כשאנחנו נכנסים לבית. "על מה אתה מדבר אבא?