אבל במקום לחבוט, ריס נשם נשימה עמוקה ואמר, "אנחנו צריכים לדבר." נרגעתי מעט והתיישבתי על ספסל באזור ההמתנה. לא הייתי הולכת לשום מקום עד שדודה לואיזה תצא מהניתוח. אם ריס רצה לדבר, הוא יכול היה להתחיל. הייתי מוכנה לגמרי להתעלם מכל הברה. הוא התיישב לידי והנמיך את קולו. "אני צריך שת... תעשי משהו בשבילי." שמרתי את עיני נעוצות בשלט הניאון האדום מעל דלת חדר הניתוח שצעק "ניתוח בעיצומו". ריס המשיך. "תראי, א