פתאום יבין מצאה את הרצפה מרתקת. העקבים שלה. כתם על השטיח. כל דבר מלבד הפנים שלי. "יבין," אמרתי, חדה יותר הפעם. "את יודעת את כל הרכילות בעיר. תִשְׁפְּכִי." היא הצטנפה. "לא רציתי לספר לך. חשבתי שזה עלול... אני לא יודעת. להרגיז אותך." "תאמיני לי," אמרתי. "הדבר היחיד שיכול להרגיז אותי עכשיו זה שיגמר לי האלכוהול." יבין משכה בכתפיה במבוכה. "בסדר. כן. הן עובדות ביחד. קתרין היא המזכירה שלו עכשיו." לרגע חש