לא חלף זמן רב אחרי שצעדתי החוצה מהבניין עד שהבנתי שאולי הייתי קצת אימפולסיבית. אבל לעזאזל, זה הרגיש טוב. הייתי באמצע הרחוב כשהטלפון שלי צלצל. "גברת לורן," דומיניק בירך. נרתעתי פיזית. לשמוע את זה בקול היה הרבה יותר גרוע מלראות את זה בהודעה. "מר אוורט." "בבקשה, פשוט תקראי לי דום. רק רציתי להזכיר לך," הוא המשיך, בנימוס ובתאגידיות, "שאם לא תהיה פעילות בכרטיס, החשבון יוקפא לפני ההפקדה החודשית הבאה." עצ