האישה נעצה בי מבט, ואז חטפה את המיץ. "תודה, מיס ואנס." "אין בעד מה," אמרתי, כשאני מחייכת בזדון, תופסת את זרועה של יביין ומושכת אותה משם. מאחורינו, הפטפוט שכך. יביין שרקה, "המבט שלך הפך את העור שלה לחמישים גוונים כהים יותר." צחקקתי. "אני מכירה את הסוג שלהן. להוטות לרכל מאחורי הגב שלך, אבל קופאות במקום כשאתה מסתכל להן בעיניים - במיוחד בפומבי." נשפכנו לעבר שולחנות הקינוחים - שני משתאות של עשרים מטר ש