'תשתוק, ריס,' נבחתי. 'אתה יודע מצוין למה סיימתי את זה. אז תעשה טובה לכולנו ותפסיק.' הוא קלט את האחיזה החזקה שלי בבקבוק היין ותפס את המבט בעיניים שלי - אותו מבט שאמר שלא אחשוב פעמיים לפני שאנפץ אותו על הראש המעצבן שלו שוב, בדיוק כמו בפעם הקודמת. ריס קפא. המבט על פניו היה יקר מפז. כאילו הרגע ניגשתי אליו וסטרתי לו עם סלמון קפוא. הוא פשוט לא הצליח לעכל את העובדה שכבר לא הייתי הסמרטוטת עם העיניים הנוצצ