ניגשתי אליה, אחזתי בעדינות בזרועה ועזרתי לה לרדת. "דודה לואיזה, באתי היום כי... זה בקשר לאירוסים." פניה לא השתנו בהרבה, אבל צפיתי בהן כמו נץ בכל מקרה, מוכנה להזעיק אמבולנס אם לחץ הדם שלה יעלה שוב. לואיזה נאנחה. "פשוט תגידי מה שאת צריכה להגיד. אל תדאגי, אני לא אגיב בצורה מוגזמת הפעם." ישבנו. החלקתי את הקופסה על פני שולחן הקפה. "זו הסיכה שנתת לי אז. עכשיו כשריס ואני כבר לא מאורסים, זה לא מרגיש לי נכ