"אדוני, הגענו," אמר הנהג. חמש עשרה דקות לאחר מכן... חדר פרטי בבית החולים היה שקט מלבד הטפטוף האיטי של האינפוזיה. אשטון נשאר ליד המיטה, וסידר את השמיכה מעל כתפה של מירבל. פניה היו סמוקות. שערה נדבק למצחה בגושים לחים. הוא שלף את הטלפון שלו והתקשר. יביין קרלייל פרצה פנימה כמעט שעה לאחר מכן, מתנשפת, זיעה נדבקת לרקותיה. היא כמעט התנגשה במשקוף הדלת. "מה לעזאזל קרה? למה היא בוערת?" מירבל ישנה, נושמת בצור