כמעט אמרתי לא, תודה, אנחנו לא נשואים מהסוג הזה, אבל לקול שלו היה את הטון העסקי הזה שאומר לא להתווכח. נכנסתי לאוטו. "תודה. מעריך את זה." הוא רק המהם, בקושי נשמע, כבר מסובב את המפתח. הגענו לרחוב הבא לפני שהוא הוסיף, כאילו זו הייתה הערה סתמית, "זה לא טרחה." הצצתי הצידה. הפרופיל הצדדי המגולף והבלתי נקרא הזה לא גילה דבר. אותו דבר כמו קודם. מרגע שיצאנו עם תעודת הנישואין הזו, הוא לא הראה אפילו ניצוץ אחד.