נקודת מבטה של קליירסה: המועדון היה כל מה שג'סיקה תיארה ויותר - עולם נסתר של מותרות, תשוקה וסכנה. האווירה החשוכה והחלומית פעימה עם מוזיקה ושיחות לחישה. הוא הקרין בלעדיות, הסוג של מקום שבו חוקים לא חלים. ברגע שנכנסנו, הרגשתי עשרות עיניים עלי. במקום להתבייש, חיבקתי את זה. הערב, רציתי להיראות. הייתי צריכה להרגיש חיה. בבר, שתיתי כמה צ'ייסרים של משהו חזק. האלכוהול בער כשירד לי בגרון, ונתן לי את הביטחון שהייתי צריכה נואשות. הצצתי סביבי, סופגת את הכאוס והתשוקה בחדר. גברים ונשים התנשקו ללא בושה, גופותיהם צמודים זה לזה כשהם זזים בקצבים מהפנטים. זה היה משכר לצפות. הנשים נראו כל כך בטוחות בעצמן, כל כך חופשיות, כאילו החזיקו בכל הכוח שבעולם. לא יכולתי להסיט את מבטי. עמוק בפנים, השתוקקתי לסוג כזה של ביטחון - הסוג שמושך אנשים פנימה בלי מילה. כשמבטי סרק את הקהל, תהיתי מה - או מי - יכול לגרום לי להרגיש ככה. ואז ראיתי אותו. למעלה, באזור ה-VIP, הוא נשען באדישות על המעקה. הוא נראה כאילו הוא שייך לעולם אחר לגמרי. התלתלים הכהים שלו מסגרו פנים חדות ומפוסלות, והחליפה הכחולה-כהה שלו התאימה לו בצורה מושלמת, כאילו נתפרה במיוחד עבורו. הוא לא זז הרבה, אבל הנוכחות שלו מילאה את החדר. הוא צפה בקהל, אבל הוא לא היה כמו שאר הגברים כאן. הוא לא רדף אחרי אף אחד או ניסה להרשים. הוא לא היה צריך. הדרך שבה עמד, הדרך שבה נשא את עצמו - זה היה כאילו הוא הבעלים של המקום. כאילו הוא יכול להיות הבעלים שלי אם הוא היה רוצה. הדופק שלי האיץ כשעיני נעלו עליו. הוא נראה מבוגר יותר, אבל לא היה אכפת לי. הוא היה יפה תואר להפליא, והקרין כוח ושליטה בצורה שלא יכולתי לעמוד בפניה. "זה גבריאל," לחשה ג'סיקה באוזני, קולה בקושי חותך את המוזיקה. "אפילו אל תחשבי על זה. הוא לגמרי מחוץ לתחום. אף אחד לא מתקרב אליו אלא אם כן הוא מרשה." גבריאל. השם לבדו שלח צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי. בקושי שמעתי את האזהרה של ג'סיקה. לא יכולתי להסיר את עיני ממנו. מבטו הכהה סרק את הקהל כמו טורף שמחפש טרף, ולרגע חולף, הוא נחת עלי. נשימתי נעתקה. הוא החזיק את מבטי זמן רב מהנדרש, כאילו הוא מעריך אותי, מחליט אם אני שווה את זמנו. ואז, באותה מהירות, הוא הסיט את מבטו, דוחה אותי כמו כולם. אבל המבט הבודד הזה הצית בי אש. הרגשתי את זה בחזה, בבטן - בכל מקום. רציתי שהוא יסתכל עלי שוב, שבאמת יראה אותי הפעם. "הוא לא בשבילך, קליירסה," אמרה ג'סיקה בתקיפות, והתקרבה. אבל המילים שלה לא היו חשובות. לא יכולתי להסיט את מבטי. רציתי שהוא ישים לב אלי שוב. תופסת צ'ייסר נוסף, זרקתי אותו אחורה והנחתי את הכוס, נותנת לג'ס חיוך שובב. "את לא רצינית שאת חושבת לעלות לשם, נכון?" היא שאלה, בעיניים פעורות. "הוא יהיה שלי לפני שהלילה יסתיים," השבתי בקרצה שובבה. ג'סיקה הניעה את ראשה, אבל לא חיכיתי לתגובה שלה. ליבי פעם מהר יותר עם כל צעד שעשיתי כשהתרחקתי. כשעשיתי את דרכי דרך הקהל לכיוון אזור ה-VIP, הפחד ניסה להתגנב פנימה, אבל דחפתי אותו הצידה. האלכוהול בעורקי נתן לי אומץ, והערב לא היה על לשחק בטוח. אם אני הולכת לחיות על הקצה, אני לא יכולה לסגת עכשיו. מעולם לא עשיתי דבר כזה בעבר, אבל הכל עמד להשתנות. הערב היה על נקמה. אזור ה-VIP נשמר על ידי שני גברים שנראו כאילו הם יכולים למעוך אותי ביד אחת בלי להזיע. לא נתתי לזה לעצור אותי. הרמתי את סנטרי והמשכתי ללכת עד שאחד מהם ניצב מולי. "גבריאל שלח בשבילי," שיקרתי, ושמרתי על קולי יציב למרות העצבים שהסתחררו בתוכי. אחד השומרים הרים גבה, ברור שלא התרשם. הוא פנה לעבר גבריאל, שהציץ בחזרה אליו. עיניו הכהות של גבריאל נעלו על שלי. מבטו היה אינטנסיבי, כמעט מרושע, וזה הצית משהו עמוק בתוכי. בהנהון אחד ממנו, השומרים זזו הצידה. חייכתי חיוך רך ועברתי על פניהם. אזור ה-VIP היה שקט יותר, המוזיקה הייתה דופק מעומעם ברקע. העקבים שלי נקשו בעדינות על הרצפה המלוטשת כשהתקדמתי לעברו. קבוצת גברים שעמדו בקרבת מקום נתנו לעיניהם לשוטט על גופי, העניין שלהם היה ברור, אבל לא היה אכפת לי. המיקוד שלי היה כולו על גבריאל. הוא עמד ליד המעקה, רגוע אך מצווה, מוקף בנשים המתחרות על תשומת ליבו. הוא לא נראה כאילו הוא שם לב אליהן - או שלא היה אכפת לו. נתתי לירכי להתנדנד בצורה מפתה, בדיוק כמו שג'ס לימדה אותי, כל צעד מכוון כדי ללכוד את תשומת ליבו. כשהתקרבתי, העמדתי פנים שאני מעדה ושפכתי את המשקה שלי על החולצה הלבנה הצחה שלו. "אוי לא, אני כל כך מצטערת!" נאנחתי, קולי רך וחסר נשימה. הוא הביט למטה על הכתם, ואז למעלה אלי, עיניו הכהות נעלו על שלי. עוצמת מבטו גרמה לברכיים שלי לרעוד. "זה בסדר," הוא אמר, קולו העמוק חלק ושליט. הושטתי יד לחולצתו, מנגבת את הכתם בידיים רועדות. "לא התכוונתי ל—" לפני שהספקתי לסיים, ידו תפסה בעדינות את פרק ידי, ועצרה אותי. חום מגעו שלח בי צמרמורת. "אבל אני—" התחלתי, אבל הטיית ראש קלה שלו עצרה אותי. "אני אטפל בזה," הוא הוסיף, ומשחרר את פרק ידי. נרתעתי לאחור, והרגשתי סחרחורת. ליבי פעם בחוזקה כשעיניו הכהות נשארו על שלי, כאילו הוא מנסה לפענח אותי. גבר שנראה צעיר מגבריאל בהרבה ניגש אלי, וביקש ממני לרקוד. חייכתי אליו בנימוס. "אני אוותר," אמרתי, ומברישה אותו בלי לחשוב פעמיים. גבריאל הטה את ראשו קלות, ובחן אותי כאילו הייתי משהו בלתי צפוי. "את תמיד שופכת משקאות על זרים?" הוא שאל, טונו קליל אבל עיניו חדות. "רק כשאני עצבנית," הודיתי, והפתעתי את עצמי בכנות. "ומה גרם לך להיות עצבנית?" היססתי. איך יכולתי להסביר את הדרך שבה הוא גרם לי להרגיש? איך הנוכחות שלו משכה אותי פנימה וגרמה לי לשכוח הכל? "אולי זה המוניטין שלך," אמרתי לבסוף. שפתיו רעדו, כמעט יוצרות חיוך. "ומה את יודעת על המוניטין שלי?" "שאתה לא נותן לאף אחד להתקרב," השבתי, והדהדתי את האזהרה של ג'סיקה. הוא הטה את ראשו, ובוחן אותי כאילו הוא מנסה להחליט אם אני שווה את זמנו. ואז, נשען קדימה קלות, פניו היו כל כך קרובות שיכולתי להרגיש את נשימתו על עורי. החום ממנו היה משכר. "רוב האנשים לא שווים לתת להם להתקרב," הוא לחש באוזני, נשימתו חמה וכבדה על עורי, ושולחת ניצוצות קטנים של חשמל דרכי. בלעתי בקושי ואילצתי את עצמי לפגוש את מבטו. "ואיך החלטת את זה? מישהו פגע בך פעם?" פניו השתנו, חיוכו דעך. זה היה כאילו אמרתי משהו שלא הייתי אמורה לומר. "אני לא מדבר על החיים האישיים שלי עם זרים," הוא אמר בתקיפות. בלי מילה נוספת, הוא הסתובב והתרחק. עמדתי שם, המומה, וצופה בו נעלם לתוך הקהל. נשים הקיפו אותו כשהוא עבר, ומנסות למשוך את תשומת ליבו, אבל הוא אפילו לא הציץ בהן. ג'סיקה צדקה - הוא לא התרשם מאף אחד וזה רק גרם לי לרצות אותו יותר. הערב היה אמור להיות על לשכוח את אדריאן, ולהוכיח לעצמי שאני לא הילדה החלשה והשבורה שהוא השאיר מאחור. אני הולכת לעשות משהו הערב שמעולם לא עשיתי קודם - אני הולכת לרדוף אחרי מה שאני רוצה בלי היסוס. עד סוף הלילה, גבריאל יהיה שלי.