נקודת מבטה של קליירסה: חטפתי את הטלפון שלי מהשידה, מצמצמת מול המסך הבהיר. כמה שיחות שלא נענו מאדריאן בהו בי, סובבות את הסכין שכבר תקועה לי בחזה. חשבתי שהוא אהבת חיי, זה שאיתו אתחתן ולבסוף אתמסר לו בליל הכלולות שלנו. אבל כל החלומות האלה התנפצו כשמצאתי אותו במיטה עם אישה אחרת. האצבעות שלי ריחפו מעל יומן השיחות, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להקשיב להודעה הקולית שלו. השלכתי את הטלפון על המיטה, הכאב של הבגידה שלו עדיין טרי. אתמול בלילה ניסיתי לשכוח את מה שראיתי, אבל זה עדיין שם, מסתתר מתחת לפני השטח, מוכן להפיל אותי שוב. ג'ס ישבה לידי, צופה בהבעה שלי. "את בסדר?" היא שאלה ברכות. "אני לא יודעת," אמרתי, קולי נמוך. "אני מרגישה... מבולבלת. פשוט ראיתי את השיחות שלא נענו וההודעות הקוליות של אדריאן, ועכשיו אני מרגישה כאילו בגדתי בו. לעזאזל... אני מרגישה בדיוק כמוהו." ג'ס הניעה את ראשה. "לא, את לא דומה ליצור הזה." "אני כן," מלמלתי, אוחזת בראשי כשעוד זיכרונות של הידיים והשפתיים של גבריאל הציפו אותי. "קלייר..." ג'ס אחזה בכתפיי, מטלטלת אותי קלות. "את לא כמו אדריאן. מה שקרה עם גבריאל היה תגובה למה שאדריאן עשה. את לא אשמה." "אבל אני כן." נאנחתי. "הזהרת אותי להתרחק מהגבר המסוכן במועדון, אבל לא הקשבתי. הלכתי אחריו למסדרון חשוך, ואנחנו... אנחנו..." קולי רעד כשניסיתי לחבר את מה שקרה. "קיימנו יחסי מין, אני חושבת... אני לא בטוחה. הכל מטושטש. אני מצטערת על הכל עכשיו... הפעם הראשונה שלי, עם זר, במסדרון." "את מדברת על גבריאל?" שאלה ג'ס, לא בטוחה. "כן... גבריאל... זה מה שאמרת שקוראים לו." ג'ס העניקה לי חיוך קטן ויודע. "אל תדאגי. אני לא חושבת שהלכתם כל כך רחוק. האנשים שלו באו לחפש אותי במועדון. הם אמרו לי שהתעלפת בזרועותיו." "את בטוחה?" שאלתי, פאניקה עולה. התמונות המטושטשות בראשי לא הסתדרו. "אני לא יודעת הכל, אבל אני לא חושבת שזה הגיע עד כדי כך שאת חוששת," הרגיעה אותי ג'ס. "אבל כרגע, את צריכה להתכונן. אל תתני ללילה שעבר להרוס לך את היום הראשון בעבודה החלומית שלך." "עבודת החלומות שלי היא בחברה של אבא של אדריאן. ועכשיו, אחרי הכל, אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה," הודיתי, מרגישה קרועה. ג'ס העניקה לי מבט אוהד, אבל מחאה כפיים, מעירה אותי ממחשבותיי. "עבדת קשה כדי להשיג את העבודה הזאת. עברת את כל הראיונות והבדיקות האלה, ועכשיו האפליקציה שלך - הדבר הזה של העוזרת - הולכת לשנות את עולם העסקים." "את מתכוונת לאפליקציית הארט שלי," תיקנתי אותה, ביודעי שג'ס לא ממש מבינה במה מדובר. "זו אפליקציה שנועדה לעזור לעסקים לארגן נתונים במקום אחד." "כן, כן," נופפה ג'ס בידה. "זו ההזדמנות שלך להתקדם ולהציג אותה למנכ"ל לקבלת מימון. אל תתני לאיזה יצור להרוס את מה שעבדת עליו מאז הקולג'. מספיק להתבכיין, קלייר. תראי להם מי הבוס." "את צודקת! תשכחי מאדריאן!" אמרתי, מרגישה גל של אנרגיה. "הרווחתי את זה. אף אחד שם לא יודע שיצאנו. אני הולכת להראות להם שמקומי בסטורם אינוביישנס." הנחישות שהייתי צריכה חזרה כשהקפצתי את עצמי מהמיטה ומיהרתי למקלחת, מוכנה לנער מעלי את ההנגאובר והמטען הרגשי. אחרי המקלחת, עמדתי מול הארון שלי, לא בטוחה מה ללבוש. היום, הייתי צריכה לעשות רושם חזק. קליירסה הישנה הייתה בוחרת משהו פשוט, אבל היום, חטפתי את השמלה הצמודה הכחולה כהה שג'ס נתנה לי ליום ההולדת שלי. השמלה צעקה ביטחון וכוח. זו אני החדשה - לא הבחורה שבגדו בה ובגדו בה. לבושה ומוכנה, פגשתי את ג'ס בסלון. "איך אני נראית?" שאלתי, מחליקה את חזית השמלה שלי. ג'ס חייכה והרימה לי אגודל. "את נראית כאילו את מוכנה להשתלט על העולם. לכי תביאי אותם." בנשימה עמוקה, חטפתי את התיק שלי ומיהרתי החוצה, נחושה להשאיר את העבר מאחור - לפחות להיום. כשהגעתי לסטורם אינוביישנס, קיבלה את פני סנדי, המנהלת שלי. היא הייתה ידידותית, הציגה אותי לצוות בחיוך חם. "אנחנו עורכים פגישה עם המנכ"ל בקרוב," היא אמרה כשצעדנו במשרד המודרני והמלוטש. ליבי דפק בהתרגשות. לעבוד בחברת טכנולוגיה מובילה תמיד היה החלום שלי. אדריאן הציע פעם לארגן פגישה פרטית עם אבא שלו כדי שאוכל להציג לו את האפליקציה שלי, אבל סירבתי. רציתי להרוויח את מקומי, לא לקבל אותו כי הייתי החברה של אדריאן. לכן הגשתי מועמדות למשרה ונכנסתי לתחרות דור הסערה שלהם. התחרות הייתה פתוחה רק למהנדסי החברה, ותהליך הראיונות היה קשה, אבל הצלחתי. זה הרגיש כמו חלום שהתגשם. המטרה שלי הייתה לנצח בתחרות, להציג את האפליקציה שלי ולקבל אותה במימון. כשהתקרבנו לחדר הישיבות, חרדה געשה בתוכי. נכנסתי פנימה ומצאתי מושב כשכולם התיישבו. "בואו כולנו נתמקם. מר סטורם יצטרף אלינו בקרוב," אמרה סנדי בחיוך כשלקחה את מקומה. כולם השתתקו, וליבי דפק. סוף סוף אפגוש את אביו של אדריאן. קשר נוצר בבטני. קיוויתי שהוא לא כמו הבן השקרן והבוגד שלו. אבל כל זה לא משנה - כל מה שהייתי צריכה היה מימון לאפליקציה שלי. נשימתי נעתקה בגרוני כשהאיש החזק מאמש נכנס וישב בראש השולחן. עצמתי את עיניי לשנייה, תוהה אם אני חולמת או אם דעתי משחקת איתי משחקים. כשפקחתי אותן שוב, מבטינו הצטלבו לשנייה, שנינו בהלם ברור. אבל אז, באותה מהירות, הוא עבר למבט רגוע ומקצועי, כאילו הוא לא מכיר אותי בכלל. "זה לא יכול להיות אמיתי..." מחשבותיי רצו. זה היה הוא. לא יכולתי להפסיק לבהות. הוא היה יפה תואר כמו שזכרתי. איך יכולתי לשכוח את העיניים הכהות האלה שנראו כאילו הן מסתכלות ישר דרכי? הידיים האלה שהביאו לי כל כך הרבה הנאה... מבטי נפל על ידיו המונחות על השולחן. "שלום לכולם. אני גבריאל סטורם, מנכ"ל סטורם אינוביישנס. ברוכים הבאים לפגישה הראשונה שלנו לתחרות דור הסערה הבא." ראשי הסתחרר. שמו היה גבריאל סטורם... אדריאן סטורם. זה אומר שהוא אביו של אדריאן. אלוהים אדירים, האיש שנישקתי אתמול בלילה במועדון הוא אביו של החבר שלי. בטני צנחה..