מנקודת מבטה של קליירסה: כשנכנס לראשונה, חשבתי שהוא סתם מנהל בכיר נוסף. לא הבנתי שהוא גבריאל סטורם. האיש שגרם לי לאורגזמה הראשונה שלי היה אביו של החבר שלי. זה היה יותר מדי בשבילי. בלעתי בקושי, ונמנעתי ממבטו כשהוא המשיך לדבר. "אני בטוח שכולכם מכירים את הכללים להגשת האפליקציות שלכם. אם תיבחרו, תעבדו איתי בצמוד להשקת תוכנת הדור הבא שיכולה לשנות את התעשייה העסקית. הפרויקט ימומן במלואו על ידי סטורם אינוביישנס." כולם מחאו כפיים, וחייכו בהתרגשות. היה ברור שלכולם בחדר היו חלומות גדולים שתלויים בזה. גבריאל הניח את ידיו על השולחן, וחייך חיוך מהיר. "סנדי תעבוד בצמוד עם הצוות שלכם ותעדכן אותי בהתקדמות שלכם. אם האפליקציה שלכם לא תיבחר, אל תתייאשו - תמיד יש מקום לשיפור. אבל זכרו, רק אפליקציה אחת תנצח. בהצלחה לכולם." גבריאל חייך חיוך קצר, ואז קם ויצא מהחדר. רגלי רעדו כשמיהרתי במורד המסדרון, וניסיתי נואשות למצוא את השירותים הקרובים. מוחי הסתחרר, ומחשבותיי היו מבולבלות. זה לא יכול לקרות. גבריאל סטורם - האיש שכמעט התחננתי שיקח אותי אתמול בלילה - היה אביו של אדריאן. הרגשתי שהרצפה נופלת מתחתיי, והייתי צריכה להשתלט על עצמי לפני שאאבד את זה לגמרי. דחפתי את דלת השירותים בידיים רועדות, ונתקלתי בטעות באישה כשזו יצאה. "אוי אלוהים, אני מצטערת..." מלמלתי, מנסה לחמוק על פניה. אבל היא לא זזה. במקום זאת, היא עצרה והסתכלה עליי כאילו היא מזהה אותי. "היי," היא אמרה, עיניה סורקות אותי מכף רגל ועד ראש. "היי..." השבתי, מרגישה מבוכה ולא בטוחה למה היא בוהה בי. "את נראית לי מוכרת... נפגשנו בעבר?" היא שאלה, מטה את ראשה כאילו היא מנסה להבין. חיפשתי בזיכרוני אבל לא הצלחתי להיזכר בה. "אני לא חושבת," אמרתי, מתקדמת לעבר השירותים, נואשת להיות לבד ולהתקשר לג'ס. אבל בדיוק כשפניתי ללכת, קולה עצר אותי במקום. "אה, אני נזכרת עכשיו," היא אמרה בחיוך ערמומי. "את הבחורה שנתקלה באדריאן ובי מקיימים יחסי מין אתמול בלילה." גל של כעס שטף אותי. אתמול בלילה, לא הצלחתי לראות בבירור את האישה שאדריאן היה איתה, אבל עכשיו, כשאני מסתכלת עליה, הכל הסתדר. השיער האדום, הלק האדום... הציפורניים ששרטו את גבו. קיבתי התהפכה כשההבנה הכתה בי בעוצמה. "אני מצטערת על זה," היא המשיכה, נשמעת נינוחה מדי. "אדריאן אמר לי שהוא רווק, אז חשבתי, למה לא לתת לו צ'אנס? אני ניקול, אגב." היא הושיטה את ידה בחיוך מזויף. היא רצינית? לאישה הזאת יש את החוצפה להציג את עצמה בפניי אחרי שישנה עם החבר שלי. אבל שמרתי על קור רוח, ואילצתי את עצמי לחייך כשילחתי את ידה. תג השם שלה משך את עיני - היא עובדת כאן גם כן. הדבר האחרון שהייתי צריכה היה ליצור אויבים ביום הראשון שלי. "קליירסה," אמרתי, בולעת את הגועל שנבנה בתוכי. היא חייכה בערמומיות, נהנית מזה בבירור. "לא הייתי רוצה שיהיו בינינו דם רע מכיוון שנעבוד יחד. אדריאן היה רק סטוץ מהיר בשבילי. שום דבר רציני. הייתי חרמנית, והוא היה זמין... כמו תמיד." בהיתי בה בחוסר אמון, בקושי מצליחה לעצור את הכעס. "שיהיה לך יום נעים, ניקול," הצלחתי לומר, מגלגלת את עיניי כשהלכתי משם. כלבה. מעולם לא השתמשתי במילה הזאת, אבל היא התאימה בצורה מושלמת. החוצפה שלה, מציינת באדישות איך אדריאן אמר שהוא רווק ותמיד זמין. אני בטוחה שהיא אמרה את זה רק כדי להרגיז אותי. או שאולי זה היה נכון. אדריאן היה שקרן כזה. הסתובבתי בשירותים, מנסה להרגיע את הזעם שתדלק אותי. כמה זמן אדריאן בגד בי? עם כמה נשים? השאלות המשיכו להגיע, וגרמו לי להרגיש חולה. התאהבתי בנבל בוגדני. ידי רעדו כששלפתי את הטלפון שלי וחייגתי למספר של ג'ס, נואשת לדבר איתה, כדי להבין את הבלגן שהפכו חיי. ג'ס ענתה בצלצול השני. "קלייר? מה קורה? את לא אמורה לעבוד?" היא שאלה בדאגה. "אני צריכה להיות," השבתי, קולי רועד. "אבל ג'ס... את לא תאמיני לזה. גבריאל, האיש שנישקתי במועדון אתמול בלילה, הוא אביו של אדריאן." הייתה הפסקה בצד השני לפני שג'ס דיברה שוב, קולה המום. "את בטוחה? מעולם לא פגשת את אבא של אדריאן, נכון?" "אני בטוחה. גבריאל מהמועדון הוא גבריאל סטורם, מנכ"ל סטורם אינוביישנס. אישרתי את זה. מעולם לא פגשתי אותו קודם כי מעולם לא באמת היה לי אכפת. חשבתי שאפגוש אותו כשהזמן יתאים, את יודעת? אבל עכשיו... זה מטורף." "אוי אלוהים, קלייר, זה מטורף," קראה ג'ס, המומה בדיוק כמוני. "מה את הולכת לעשות עכשיו?" "אני לא יודעת," הודתי, קולי נמוך כשהישענתי על הכיור, בושה שטפה אותי. "בעצם השלכתי את עצמי עליו, ג'ס. מה אם הוא חושב שאני איזה בחורה זולה ונואשת שניסתה לפתות אותו כדי להתקדם?" "קלייר, תפסיקי. את לא בחורה זולה. את שומעת אותי?" קולה של ג'ס היה נחרץ, מנסה להוציא אותי מההאשמה העצמית. אבל לא הצלחתי לעצור את הזיכרונות מלהציף אותי. האופן שבו גבריאל נישק אותי, איך ידיו נעו על גופי. "אלוהים, אני כל כך דפוקה," מלמלתי, מרגישה פאניקה נבנית בתוכי. "לא, את לא," התעקשה ג'ס. "פשוט תתנהגי כאילו כלום לא קרה. תשמרי על קור רוח." "איך אני יכולה? מה אם אדריאן יגלה שנישקתי את אבא שלו? הוא ישנא אותי." "למי אכפת מה שהאידיוט הזה חושב עלייך? הוא בגד קודם, תזכרי?" ג'ס הזכירה לי, קולה מלא כעס בשבילי. היא צדקה. הבגידה של אדריאן הייתה הבעיה האמיתית כאן, לא מה שקרה בין גבריאל לביני. כשחשבתי על ניקול ועל כמה שהיא הייתה שחצנית, הרגשתי גל חדש של כעס עולה. ג'ס צדקה - לא הייתי צריכה לדאוג יותר למה שאדריאן חושב עליי. פתאום, ג'ס התחילה לצחוק, וקמטתי את מצחי. "מה כל כך מצחיק?" שאלתי, לא מבינה את תגובתה. "זה הנקמה המושלמת!" היא צחקה. "הוא בגד בך, ואת נישקת את אבא שלו! זהב, קלייר. ואני חייבת לדעת - מי המנשק הטוב יותר?" "ג'ס!" השתנקתי, מרגישה גם המומה וגם משועשעת. אבל כשחשבתי על זה, היא לא טעתה לגמרי. אדריאן בגד עם ניקול ומי יודע עם כמה אחרות. "אם הייתי במקומך, הייתי לגמרי מתחילה משהו עם אבא שלו," הציעה ג'ס, הטון שלה רציני שוב. "זה יהיה הנקמה הכי טובה." "איבדת את זה?" שאלתי, אם כי הרעיון כבר התחיל להתגבש במוחי. "לא, לא איבדתי. גברים יוצאים מזה שהם שוברים לבבות כל הזמן. הגיע הזמן לפצות אותם. אבל קלייר, את לא אני... אולי פשוט תשמרי על קור רוח ונדבר כשתגיעי הביתה, בסדר? אני חייבת לרוץ - לקוח פשוט נכנס." כשהשיחה הסתיימה, בהיתי בטלפון שלי, ומחשבותיי רצו בראשי. דבריה של ג'ס הדהדו במוחי. ככל שחשבתי יותר על אדריאן ועל האופן שבו ניקול התרברבה ברומן שלה איתו, כך התעצבנתי יותר. רציתי נקמה. רציתי לפגוע באדריאן כמו שהוא פגע בי. וגבריאל סטורם... הוא היה הדרך שלי לעשות בדיוק את זה. אבל איך יכולתי להתמודד איתו שוב בלי למות ממבוכה? מה אם הוא ידחה אותי? הייתי צריכה תוכנית. הכאב והכעס בער בתוכי, וככל שחשבתי על זה יותר, כך הפכתי נחושה יותר. אני הולכת להפוך את גבריאל לשלי, ואני הולכת לפגוע באדריאן במקום הכי כואב.