מנקודת מבטה של קלריסה ישבתי על קצה המיטה, בוהה בטלפון שלי. ההודעה של דניאל עדיין הייתה שם, בוהה בי בחזרה כמו שהייתה בשעה האחרונה. "היי קלריסה, אני מקווה שלא שינית את דעתך לגבי ארוחת הערב. אחכה לך בלובי בשעה 7 בערב." קראתי את זה תריסר פעמים, אבל זה לא עזר. האצבעות שלי ריחפו מעל המסך, קרועות בין הקלדת תירוץ לבין מחיקת ההודעה כליל. החיים שלי היו כבר כאוטיים יותר ממה שיכולתי לדמיין. וההודעה הזו? היא ר