מנקודת מבטו של גבריאל הצטמררתי, הזיכרון חזר בהבזקים. "אז אל תבקש ממני לשחרר את זה כשאתה לא יכול להבין!" קולי יצא חריף, הזעם המודחק שלי נשפך החוצה. ידו של סרחיו נפלה לצידו, אבל עיניו נשארו נעוצות בי. "אני לא מבקש ממך לשחרר את זה בשבילם," הוא הצביע על החזה שלי. "אני מבקש ממך לשחרר את זה בשבילך." לעגתי, חולף על פניו. "אני בסדר, סרג'. כפי שאתה יכול לראות." הצבעתי על עצמי, על החולצה והמכנסיים הנקיים של