מנקודת מבטה של קליירסה גבריאל צעד לפני כשהגענו לוילה, כתפיו הרחבות מתוחות, כל גופו עדיין משדר כעס. "גבריאל," קראתי אחריו. הוא עצר אבל לא הסתובב. הגברתי את קצב הליכתי, הושטתי יד כדי ללפף את אצבעותיי סביב מרפקו. הוא היה חם, שריריו נוקשים מתחת למגעי. לאט, סובבתי אותו כדי שיפנה אליי, לסתו הייתה נעולה כל כך חזק שחשבתי שהיא עלולה להישבר. פניו - אלוהים, פניו - היו מבולגנים מחבלות ודם טרי. חתך על מצחו הזי