מנקודת מבטה של קליירסה: ראיתי את גבריאל הולך לעבר מסדרון מואר בעמימות, אחד שלדעתי הוביל לשירותים. ליבי הלם כשהבנתי שזו עשויה להיות ההזדמנות היחידה שלי. בלי לחשוב יותר מדי, הלכתי אחריו. המסדרון היה שקט, המוזיקה מהחדר הראשי נשמעה חלושות ברקע. באמצע הדרך, גבריאל בטח חש בי מאחוריו כי הוא עצר לפתע והסתובב. קפאתי כשמבטו העז ננעל בשלי. לפני שהספקתי לצעוד צעד נוסף, הוא זז במהירות, סגר את המרחק בינינו והצמיד אותי לקיר. גופו השרירי לחץ בחוזקה על שלי, ידיו כלאו את פרקי ידי מעל לראשי. נשימתי התגברה, כלואה בינו לבין הקיר הקר, פניו סנטימטרים ספורים משלי. "שוב את," הוא אמר, קולו נמוך ועטוף בשעשוע. עיניו נעלו את שלי, סורקות. "מה את עושה פה? עוקבת אחרי?" לרגע, לא הצלחתי לדבר. האופן שבו עיניו החזיקו אותי סחרר את ראשי, וזה לא היה רק מהמשקאות ששתיתי קודם לכן. במקום לענות, התקרבתי, משפשפת את שפתי בשלו כשלחשתי. "באתי בשבילך." חיוך ערמומי התפשט על פניו כשהוא סרק אותי במבט איטי ויודע. הרגשתי חשופה, אבל לא היה לי אכפת. מבטו שלח בי צמרמורת, וגרם לגופי לרעוד תחת אחיזתו. "איך קוראים לך?" הוא שאל, קולו רגוע, אבל הייתה בו עוצמה מסוימת. "קליירסה," עניתי, קולי מעט רועד. "בת כמה את?" הוא שאל אחר כך, עיניו עדיין על שלי. "עשרים ושתיים," עניתי במהירות, ואז הבנתי את טעותי. "אה לא... עשרים ושלוש." האלכוהול ערפל את מחשבותיי, ויכולתי לראות שהוא לא השתכנע. הוא הסתכל עלי כאילו הוא רואה דרכי. "שתית," הוא אמר בפשטות. "אני לא מתעסק עם ילדות קטנות שלא יכולות לחשוב ישר." יישרתי את גבי, ואספתי את כל האומץ שנותר לי. "אני חושבת מספיק בבהירות כדי לדעת מה אני רוצה," יריתי בחזרה. "ומה זה?" עיניו הצטמצמו מעט, מחכות. "אותך," עניתי בלי היסוס. לרגע, האוויר בינינו הרגיש חשמלי. ואז הוא התקרב, פניו התקרבו לשלי, נשימתו חמה ומגרה. "את לא יודעת מה את מבקשת," הוא אמר, טון דיבורו נמוך, אזהרה שזורה בכל מילה. "אולי כן," התנגדתי, מרימה את סנטרי. "אני יודעת מה אני רואה - גבר שרוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותו." שפתיו התעוותו לחיוך קצר. "את נועזת, אני אתן לך את זה. אבל אני לא סוג הגבר שרודפים אחריו. אני מבוגר ומסוכן מדי בשבילך." "בדיוק את זה אני רוצה - את הסכנה," מלמלתי, כמעט חסרת נשימה עכשיו. גופו הקשה לחץ כל כך קרוב לשלי ושיגע אותי מצורך. הייתי חייבת להרגיש יותר ממנו. עיניו החשיכו כשאחיזתו התהדקה על פרק ידי. "אני נותן לך הזדמנות להתרחק, או שלא אוכל לעצור את עצמי." שפתיו התעקלו לחיוך מרושע. לשנייה, ספק חלף במוחי. האיש הזה צדק, בקושי הכרתי אותו, ובכל זאת הנה אני מוכנה להציע את עצמי לו, אפילו כשכל מה שבו צעק סכנה. אבל הכאב בחזי והאש בעורקי סירבו לתת לי לסגת. "אני לא הולכת," אמרתי בשקט, למרות שטף הרגשות שזרם דרכי. ידיו שחררו את פרקי ידי, אבל במקום לסגת, אצבעותיו ליטפו לאורך מחשוף השמלה שלי. המגע הקל שלח בי זעזוע חשמלי, עורי בער במקום שבו אצבעותיו התעכבו. "את צריכה," הוא מלמל, שפתיו נוגעות בעקומת הלסת שלי. "לרוץ כל עוד את יכולה." "אני לא מפחדת," הצהרתי, קולי רועד, לא מפחד, אלא מהתשוקה העצומה שזרמה דרכי. ידעתי שהוא נותן לי עוד הזדמנות לברוח, אבל לא יכולתי. אברי הרגישו רדומים תחתיו, אבל גופי היה ער לחלוטין עם צורך שאף אחד מעולם לא עורר בי. זה היה מעבר לאלכוהול - זה היה כולו הוא. בהיתי בו, חסרת בושה, לפני שלחשתי, "אני רוצה אותך... ממש כאן... ממש עכשיו." שפתיו ריחפו מעל שלי, נשימתו מתערבבת עם שלי כשהוא דיבר. "ברגע שאני אתחיל, אין דרך חזרה." הנהנתי, גופי רועד תחת מגעו. עיני ירדו לשפתיו, מלאות ומגרות. צפיתי, משתוקקת לעוד, כשלשונו עברה באיטיות על שפתו התחתונה. "איך אוכל לרצות שתפסיק כשהגוף שלי כואב למגע שלך." המילים החליקו החוצה לפני שיכולתי לעצור אותן. לשנייה, חשבתי שהוא ידחוף אותי שוב, אבל אז משהו בו נשבר. שפתיו התקרבו לשלי, ואצבעותיו ליטפו קלות את מחשוף החזה שלי. המגע גרם לשדי לדחוף גבוה יותר כנגד שמלתי, הפטמות שלי התהדקו, חזי התנשף כשדופק ליבי האיץ. הכל נהיה אינטנסיבי מדי, והתפתיתי לברוח ולהעמיד פנים שזה מעולם לא קרה. אבל הכאב בין רגליי היה חזק מכדי להתעלם ממנו. לא עמדתי לתת לרגע הזה לחמוק. "נשק אותי," לחשתי, מצמידה את גופי קרוב יותר אליו בהקנטה איטית ומפתה. "גרם לי לשכוח אותו...." שפתיו התרסקו לתוך שלי, מנשקות אותי חזק ועמוק. לא הייתה רכות, רק תשוקה גולמית בוערת בינינו............ ---------------- "קליירסה! תתעוררי!" קולה של ג'סיקה חתך את החלום שחלמתי, יחד עם הטלטול המתמיד של כתפי. נאנחתי, קוברת את פני עמוק יותר בכרית, מנסה להחזיק את החלק האחרון של החלום שדעך במהירות. "נו, את מאחרת ליום הראשון שלך!" קולה של ג'ס נעשה דחוף יותר, והמילים סוף סוף פגעו בי - היום הראשון שלי ב-Storm Innovations. זה כל מה שהייתי צריכה כדי לקפוץ מהמיטה. התנועה הפתאומית סחררה את ראשי, וגל של סחרחורת ובחילה פגע בי. "אוי לא," מלמלתי, לוחצת את ידי על מצחי הפועם. "מה השעה?" "כבר 7:30 בבוקר. את אמורה להיות שם בעוד חצי שעה," אמרה ג'סיקה, נראית מודאגת. "ניסיתי להעיר אותך קודם, אבל היית מחוסרת הכרה." "ארור," קיללתי בשקט. מעולם לא איחרתי לשום דבר בחיי, ועכשיו, ביום החשוב ביותר בקריירה שלי, אני מתעסקת. כשעמדתי שם, מנסה לנער מעלי את הטשטוש, הבזקים של הלילה הקודם חזרו - מעורפלים ומנותקים, מספיק כדי לגרום לי להצטמרר. "אז זה לא היה חלום," מלמלתי, התמונות משתחזרות במוחי. המועדון, המשקאות, הגבר המסוכן והמושך, עיניו העזות, מגעו, הנשיקה. ליבי האיץ כשנזכרתי בהכל - תערובת של חרטה והתרגשות. נישקתי גבר שאני אפילו לא מכירה. ונתתי לו לגעת בי... מה חשבתי לעצמי?