מנקודת מבטו של גבריאל "מר סטורם…" קולה של קליירסה הדהד בעדינות דרך האינטרקום, ומשהו בתוכי התהדק. "קליירסה, למשרד שלי. מיד," אמרתי, הטון שלי נחוש, מצב הרוח שלי אפל יותר ממה שהייתי מוכן להודות. מאז אותו לילה בבית שלי—הלילה שבו איבדתי שליטה והנחתי לתשוקה בינינו להשתלט עליי—היא הקפידה להימנע ממני. היא בקושי דיברה אליי, שמרה על מרחק, וקברה את עצמה בעבודה כאילו שום דבר לא קרה. הייתי צריך להרגיש הקלה. אח