מנקודת מבטו של גבריאל דלת המשרד שלי נפתחה בבת אחת, וקליירסה נכנסה בביטחון. לרגע, הרגשתי מוטרד מהעזות שלה, פורצת למשרד שלי כאילו היא הבעלים של המקום. אבל הכעס נעלם במהירות כששמתי לב שמשהו לא בסדר. היא צעדה הלוך ושוב בחוסר מנוחה, ידיה קפוצות בחוזקה במותניה. "קליירסה, מה קרה?" שאלתי, צופה בה מקרוב. היא נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ, אבל עדיין סירבה לדבר. "יש בעיה עם הפרויקט? את לא מרגישה טוב?" עדיין,