עיניו של גבריאל התרחבו קלות, נשימתו נעצרה כאילו מילותיי פגעו בו. "אמרי את זה שוב," הוא מלמל, קולו צרוד, כמעט נואש. פי נפער, אבל לא יצא קול. "את השם שלי," הוא לחש, אצבעותיו מתגלגלות על שפתיי התחתונות. "רציתי לשמוע אותך אומרת את זה כל כך הרבה זמן." העוצמה במבטו גרמה לברכיי לרעוד. לפני שהספקתי לחשוב, שפתיו התנפלו על שלי. הנשיקה הזו לא דמתה לאף אחת שחלקנו קודם לכן. היא הייתה עמוקה יותר, רעבה יותר, פיו