מנקודת מבטה של קליירסה עיניו של גבריאל החשיכו כשהרים אותי מהרצפה, רגליי נעטפו באופן אינסטינקטיבי סביב מותניו. זרועותיי נצמדו לכתפיו הרחבות כשנשא אותי אל תוך תא היאכטה. הוא הניח אותי על המזרן הרך. לרגע קצר עמד דומם, עיניו הכהות והלוהטות נעולות בשלי. ואז, הוא צעד צעד אחורה, ויצר מרחק קטן ומגרה בינינו. מבטו לא עזב את שלי כש ידיו נעו לכפתורי חולצתו. הפעם, ראיתי בעיניו ייאוש שלא ראיתי קודם כשקרע את חול