אֶסְטֶלָה הוֹשִׁיטָה אֵלָיו בְּצִיּוּת אֶת יָדָהּ הַפְּצוּעָה. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַפֶּצַע עַל יָדָהּ, קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ. "מָה קָרָה? הַאִם הִתְנַכְּלוּ לָךְ הַיְּלָדִים הָאֲחֵרִים?" אֶסְטֶלָה נִדְמְתָה לִשְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁנִּעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּנִמְרָצוּת. הִיא לֹא הֻתְנַכְּלָה? לוּצְיָאן הָיָה נָבוֹךְ. "אָז מָה קָרָה?" אֶסְטֶלָה הִרִימָה אֶת הָעִפָּרוֹן וְכָתְבָה בְּאִטִּיּוּת מִסְפַּר אוֹתִי