אסטלה מצמצה, והבכי שלה פחת. עדיין בחוסר אמון, היא כיווצה את שפתיה. היא שמעה במו אוזניה את לוסיאן מדבר עם המורה שלה, ושני הבנים נעדרו מהגן באותו יום. איך ייתכן צירוף מקרים כזה? לוסיאן חש בספק שלה, מה שגרם לו להרגיש חסר אונים עוד יותר. "אין לי צורך לשקר לך. הם לא הלכו היום לבית הספר כי הם לא הרגישו טוב. את תראי אותם מחר." אסטלה המשיכה לכווץ את שפתיה בעלבון. חשד היה כתוב על פניה. לוסיאן היה אובד עצות