שלושת הילדים החליפו מבטים לפני שהניחו את חלקי הלגו בהסכמה שבשתיקה ורצו למטבח. "מה קרה, אמא?" ארצ'י ובני שאלו בדאגה. קולותיהם העירו את רוקסן מהטראנס שלה. היא חשה אפילו יותר שלא בנוח למראה בניה מולה. בקושי הצליחה לדכא את פחדיה, הניעה בראשה והעלתה חיוך מאולץ. "זה כלום," אמרה. "הקערה בטח החליקה לי מהיד. אל תיכנסו. יש שברים בכל מקום." בדברים אלה, היא התכופפה כאילו לא קרה דבר כדי להרים את השברים, עדיין