לוּצְ'יָאן חִכָּה עַד הָעֶרֶב, אַךְ לֹא קִבֵּל שׁוּם שִׂיחָה מֵרוֹקְסָן. הוּא דִּכֵּא אֶת חוסר רְצוֹנוֹ וּמִהֵר לְגַן הַיְּלָדִים לֶאֱסֹף אֶת אֶסְטֵלָה. 'אֲנִי אוּכַל לְבָרֵר מַה קּוֹרֶה בְּעֶצֶם כְּשֶׁאֶהְיֶה בְּגַן הַיְּלָדִים', חָשַׁב. עַד שֶׁהִגִּיעַ, רֹב הַיְּלָדִים כְּבָר עָזְבוּ. לוּצְ'יָאן זִהָה אֶת בִּתּוֹ עוֹמֶדֶת בַּפִּנָּה בְּמַבָּט חָטִיף. הִיא הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהֶחְזִיקָה אֶ