ביילי ומירבלה, תחובות מתחת לשמיכות, הפסיקו את סרט האימה ונשענו לאחור על הכריות. ביילי כופפה את השמיכות עד שכיסו את סנטרה והיא יכלה ממש להרגיש את מירבלה רועדת. השתיים נבהלו בקלות, אבל עדיין, תהנו מסרט אימה טוב בלילות פיג'מות. "קריסטינה הייתה צריכה להיות כאן." מירבלה נאנחה. קריסטינה הייתה חברתם הטובה השנייה שלא יכלה להגיע הערב. ביילי הנהנה בהסכמה איתה. אם קריסטינה הייתה כאן, סביר להניח שהיא הייתה צועקת עד הסוף. אין דבר טוב יותר מלהציק ולהפריע ללילה של קיילב עם ה"אורח" שלו. השתיים נרתעו כשמשהו מפחיד למראה ודוחה באותה מידה הופיע על המסך. ביילי בלעה את הצרחה שבעבעה בגרונה והתכווצה כשהמפלצת חתכה את הקורבן הבא שלו. "אוי, זה חרא ארור." מירבלה נחנקה וביילי הסכימה איתה. "אהה!" מירבלה צרחה קלות מה שגרם לביילי לקפוץ מפחד. "מה לעזאזל מירבלה?!" צעקה ביילי והביטה בחברתה הטובה בעיניים פעורות. השתיים לקחו רק שנייה ואז פרצו בצחוק. הצליל הדהד באוויר. "כמעט גרמת לי להשתין במכנסיים," אמרה ביילי בין צחקוקים ומיראבלה טפחה על כתפה בשובבות. לפתע נשמעה מכה קלה בקיר שבו היה ראש המיטה. גם ביילי וגם מירבלה קפאו בבלבול וגם בעצבנות, כי הן כבר ידעו מה עשה את הרעש האקראי הזה. ואז נכנס ה- "הו קיילב!" הנערה צרחה את הבית. זה היה מדהים כמה חזק היא יכלה לעשות. קולה לבדו כמעט גרם לקירות לרעוד. אבל זו הייתה הדרך שבה קיילב בטח ניאק אותה שגרמה לראש המיטה שלו להיטרק בקיר, ובכך ליצור את הצליל ששמעו גם ביילי וגם מירבלה. "אה, שם. כן. תזיין אותי שם!" הנערה צרחה וביילי נרתעה כשראש המיטה הוטח בקיר. לעזאזל, הוא היה קשוח..... "הקרפדה המזורגגת הזאת!" צרחה מירבלה והשליכה את זרועותיה ורגליה סביבה בצורה קומית. "לעזאזל עם קיילב." הילדה גנחה חזק יותר, מבלי להתעניין בכך שיש מישהו אחר בבית. אם ההורים של קיילב ומירבלה היו כאן...... "אני לא מאמינה לו! היום היה אמור להיות ערב סרטים!" ייבבה מירבלה ודפדפה במיטה אחר השלט. היא הגבירה את הווליום והצרחות המבוהלות גברו על קולות הילדה. הבעיה היחידה הייתה שהצרחות היו כל כך חזקות שביילי התכווץ. עור התוף שלה התחנן לרחמים. פשוטו כמשמעו. מירבלה נאנחה בהקלה כאילו מצאה תרופה לסרטן ונשענה לאחור על מיטתה. רק כדי לקפוץ לאחור כשהדפיקות על הקיר התגברו. "לעזאזל!" צרחה מירבלה בכעס. "הממזר המגעיל הזה. נמאס לי לשמוע את הרוע שלו כמעט כל לילה. אמא ואבא דיברו איתו על הבאת בנות לכאן, אבל הוא עדיין מתגנב להן!" מירבלה התנשפה. ביילי התכווץ. לא רק שהסרט היה חזק מדי, אלא שגם קולה של מירבלה היה חזק יותר, והחבטות והגניחות האלה... עור התוף המסכן שלה. זה לא מה שהיא נרשמה לו הערב, אבל מצד שני, זו הייתה שגרה בכל ערב סרטים. זה היה כאילו קיילב הביא בכוונה בחורה כדי לגרות ולהפריע להן. "אני הולכת להרוג אותו. אני הולכת קודם להפשיט אותו חי ולבשל את העצמות שלו." מירבלה צרחה והתחילה לדפוק על הקיר. "תישארו בשקט, זונות! אני מנסה לראות סרט כאן!" היא צרחה, דופקת את אגרופה על הקיר. זה לא יצר רעש, אבל קולה כן. אבל זה רק גרם לגניחות האלה להתחזק ולהתעצם. "אוי, קיילב, תזיין אותי חזק יותר. כן, סתם ככה. כל כך עמוק. כל כך גדול. אלוהים, אתה מותח אותי!" צרחה הנערה וביילי הרגישה קיא עולה לגרונה. היא כיווצה את השמיכות בידיה וקפצה את עיניה בחוזקה. "זהו!" צרחה מירבלה וקמה מהמיטה. היא כמעט מעדה כשראתה שהשמיכות הסתבכו ברגליה. "לעזאזל." היא ממלמלת תוך כדי שהיא בועטת בשמיכות מקרסוליה. ביילי התכווצה. אוי ואבוי. גם ביילי זזה במהירות מהמיטה ועקבה אחרי חברתה הטובה ביותר שצעדה, שפתחה את הדלת וצעדה לחדר של אחיה. היא התחילה לדפוק על הדלת, ועם הכוח שהפעילה, ביילי קצת נבהלה מכך שהיא עלולה לשבור את הדלת או לפחות להזיז אותה מהצירים שלה. "קיילב! יא בן זונה! תמשיך למטה, אנחנו מנסים לראות סרט!" היא צרחה וביילי התכווצה בעודה מהרהרת האם לעזור לחברתה הטובה ביותר או פשוט להיכנע לקולות המגעילים שבאו מחדרו של קיילב. זה בוודאי יהיה לילה ארוך... כשלא הייתה תשובה מקיילב ולא היו סימנים שהוא עוצר, מירבלה הרימה את ידיה והביטה בביילי. "אני כל כך עייפה מהשטויות האלה. למה הוא לא הולך לבתים שלהם במקום? למה אני צריכה לסבול מהבחירות שלו?" היא התנשפה ואז עיניה נצצו במשהו שגרם לביילי להתפלל במהירות שזה לא יכניס אותם לצרות. "בואי איתי חברה..." שרה מירבלה כשהיא ניגשה לעצמה המבוהלת של ביילי ותפסה את ידה. היא משכה בזרועו של ביילי וביילי הלכה איתה בלי הרבה קרב. השתיים היו חברות הכי טובות אחרי הכל, אם אחת תרד, השנייה תרד גם. הן ירדו במדרגות וביילי שאלה את מירבלה. "לאן אנחנו הולכות? בעצם, מה אנחנו עומדות לעשות?" שאלה ביילי בחשדנות. בדרך כלל, כשקיילב עושה משהו כזה, מירבלה וביילי היו פשוט אוטמים את אוזניהם בכרית ומנסים להטביע את הרעש המגעיל שהגיע מהחדר השני. אבל הפעם זה היה שונה. מירבלה הייתה יותר עצבנית ומרוגזת. זה יכול להיות קשור גם למחזור שלה... הרעש לא לגמרי דעך כשהן ירדו למטה וביילי לא ציפתה לזה. הבטן שלה התכווצה נורא כשהבחורה הזאת גנחה את שמו של קיילב והיא שנאה את איך שהיא הרגישה. היא לא ממש הבינה את זה אבל היא הרגישה תערובת של גועל וכעס. כעס נורא, נורא. "אני כל כך גמורה ממנו ומהזונות שלו. נמאס לי לשמוע את הצלילים האלה ונמאס לי לנחם אותן כשהוא מסיים איתן." מירבלה לוחשת ומושכת את ביילי לכיוון כניסה לבית. מירבלה לא שיקרה. אחרי שישנה וזרקה אותן, הבנות האלה זוחלות אל מירבלה בתקווה שהיא תעזור להן לחזור לאחיה. הבעיה היחידה הייתה שזה אף פעם לא עבד, וזה נהיה קצת חוזר על עצמו ומעצבן לנחם בנות שידעו בדיוק למה הן נכנסות. גבותיה של ביילי התכווצו בבלבול כשהיא ראתה את חברתה הטובה ביותר נועלת את נעלי הבית שלה. מירבלה מסתכלת על ביילי בגבה מורמת בציפייה. "טוב, בואי תנעלי את הנעליים שלך." היא דחקה בביילי. למרות שביילי הייתה מבולבלת, היא עשתה כדבריה ושאלה חברתה הטובה ביותר. "לאן אנחנו הולכים?" מירבלה חייכה חיוך ערמומי ופתחה את דלת הכניסה. "אנחנו הולכים להרוס לו את הלילה ולהחזיר אותו על שהרס את שלנו."