מנקודת מבטה של ביילי: כאב צורב ירה בי כמו חץ כשתפסתי את כף רגלי, עטויה בגרביים. שנאתי לרוץ בלי הנעליים שלי ועכשיו אני מצטערת שלא נעלתי אותן, למרות שאני בספק אם הן היו מגנות עליי בהרבה. "ביילי!" קיילב צעק בפנים חרדות ומודאגות. הוא דהר על פני השדה, דוהר לעברי במהירות שמעולם לא ראיתי אותו משתמש בה קודם. אני אוחזת ברגלי, מהדקת את שיניי כשאני מביטה למטה על הנזק. דם כבר כתם את הגרביים שלי באדום, אבל לא