נקודת מבט של ביילי: אני מכבה את הטלפון ומניחה אותו חזרה על שידת הלילה. אני נחושה לא ליפול שוב לטריקים שלו. התקלחתי במים חמימים והחלפתי לבגדי השינה שלי. נכנסתי מתחת לשמיכות, ולפתע הדלת שלי נפתחה בחריקה. האור מהמסדרון זחל לחדר החשוך שלי. "את ישנה ביילי?" שאלה ליליאן כשנכנסה לחדר. התיישבתי, הרמתי את השמיכות ואמרתי לה בשקט להיכנס. "לא." ליליאן מיהרה אלי, והתמקמה מתחת לשמיכות בצהלה. התקרבתי אליה ושתינו