ביילי החליקה לתוך נעליה, קצת יותר מסוקרנת לדעת איך החברה הכי טובה שלה מתכננת להרוס לאח שלה את הערב. "אני אחזיר לו על כל הפעמים שהוא הכריח אותי לשמוע אותו מזיין את הבנות האלה." מירבלה בזתה מתחת לשפה ויצאה אל הקור המקפיא של הלילה. ביילי הלכה אחריה, שילבה את ידיה וחיככה אותן זו בזו כשצמרמורות רצות על עורה. לעזאזל. ממש קר בחוץ. זה לא עזר שהיא הייתה לבושה ממש לא מתאים להיות בחוץ בשעה כזו. "ואיך תעשי את זה?" לחשה ביילי כשצללה על קצות אצבעותיה כדי להדביק את החברה הכי טובה שלה, שהסתובבה על פני הדשא. קאלב בהחלט לא יוכל לשמוע את קולה או את צעדיה, אבל היא העדיפה לנקוט משנה זהירות. "פשוט." מירבלה משכה בכתפיה והגבירה את צעדיה. ביילי הגבירה את שלה והביטה סביבה. פנסי הרחוב סיפקו מספיק אור, אבל לאן שמירבלה כיוונה כרגע היה קצת יותר חשוך. "אני הולכת להטביע אותו," אמרה מירבלה וביילי קפאה קצת. להטביע אותו? האם מירבלה עומדת לגרור באורח פלא את גופו של אחיה לבריכה? או לאמבטיה? ביילי הניעה את ראשה. מירה בטח לא התכוונה לזה ככה. ברור שהיא לא באמת תטביע את אחיה. מירבלה עצרה ממש מתחת לחלונו הפתוח של קאלב והרימה את ראשה כדי לשלוח לו מבט זועם. לקאלב תמיד היה החלון שלו פתוח מכיוון שהוא בדרך כלל אהב להתגנב החוצה או להכניס בחורה פנימה. ביילי הצטרפה אליה ונרתעה. מכאן היא יכלה לשמוע את אנחותיה של אותה בחורה ואת נהמותיו של קאלב. בטנה נקשרה בגועל והיא נאלצה לבלוע את הקיא שדיגדג לה בגרון. "הו קאלב!" צעקה הבחורה ולסתה של ביילי נסגרה בחוזקה. היא באמת לא רצתה לשמוע אותם יותר, אז מה שלא היה התכנון של מירה, היא קיוותה לאל שהדבר יגרום להם להפסיק. "כשאני אסיים איתכם שניכם, אתם תצעקו רק לרחמים." מירבלה בזתה וביילי הביטה בה מהצד. אוקיי, לחברה הכי טובה שלה היה משהו בשרוול. אבל מה היה התכנון שלה? "אוקיי, מה אנחנו עושות מירה?" אמרה ביילי בקצת דחיפות. עדיף לסיים עם זה לפני שההורים שלה יחזרו ומקווה שלפני ששניהם יקבלו צמרמורת ויקפאו למוות. מירה הנהנה בראשה לכיוון הצינור שהיה מחובר לברז. "אני הולכת לטפס על העץ המקולל הזה ולרחוץ אותם בברכות." מירה הצביעה על הענף שהשתלשל מעל ונגע בחלונו של קאלב. זה היה אותו ענף שקאלב השתמש בו בבירור כדי לרדת כשהוא מתגנב החוצה. גבותיה של ביילי התרוממו. וואו, למה היא לא חשבה על זה? היא שמה את ידה על פיה כדי לחנוק את הצחקוק שלה למרות שהיא ידעה שקאלב עסוק מכדי לשמוע אותן. מירבלה פנתה לביילי ודיברה. "אוקיי, תוכנית משחק. את הולכת לעזור לי לעלות על העץ המקולל הזה ואז כשאני אהיה על הענף, את תזרוק את הצינור למעלה. ואז כשאני אתן את האות, את תפתחי את הברז." ביילי הנהנה, קצת סקפטית וקצת נרגשת לעצור את קאלב ואת הבחורה הזו שם. מירבלה בהתה בחלון חדרו של קאלב פעם אחרונה לפני שהלכה לעץ הענק. מירבלה לא הייתה מטפסת עצים מקצועית כמו אחיה, אבל היא הייתה בטוחה שהיא יכולה לעלות לשם בלי לשבור רגל או שתיים. ביילי הלכה אחריה וכשהשתיים עמדו מתחת לעץ, מירבלה נתנה חיוך מעוות שאמור היה להיות מעודד. "זה לא עניין גדול. אני יכולה לעשות את זה." ביילי הנהנה. "כן, את יכולה." היא הרימה את ראשה כדי להסתכל על העץ ונרתעה. הוא היה די גבוה, אבל אם מירה תוכל לאחוז בענפים הנכונים אז היא תהיה בסדר. מירה הנהנה ואז אמרה. "אוקיי, תעזרי לי לעלות." ביילי התקרבה אליה ושילבה את אצבעותיה יחד ואז חיכתה שמירה תניח את רגלה בפנים. כשהיא עושה זאת ביילי מצטערת אך לא מוחה כשהיא דוחפת את מירה עד שהיא נאחזת בענף עץ. מירה הייתה כבדה כמו לעזאזל וביילי נאנחה. "את שוקלת כמו פילה כלבה." היא התבדחה, פיה נפתח כשהיא מתנשפת. זה היה אימון ארור. "תשתקי זונה." אמרה מירה כשעזרה לעצמה לעלות על העץ עד הסוף. ביילי צחקקה הפעם ולא היה אכפת לה אם היא הייתה רועשת מדי. קאלב לא ישמע אותן בכל מקרה. כשמירה הגיעה לאותו ענף שהוביל לחלונו הפתוח של קאלב היא כרכה את רגליה סביבו בחוזקה ואז הסתכלה על החלון. היא קרעה במהירות את עיניה משם ונראתה מוכנה להקיא. "את בסדר שם למעלה!?" ביילי שואלת קצת בקול רם. מירבלה הנהנה, פיה מכוסה בכף ידה במה שביילי הניחה היה כדי לעצור אותה מלהקיא כשהיא הרימה את אגודלה. ביילי נאנחה בהקלה ואז מצאה את עצמה שוב מתחת לחלונו של קאלב שם היא יכלה לשמוע יותר מהקולות המיניים שלהם. היא חרקה שיניים. היא לא יכולה לחכות לשים לזה סוף. היא חייכה חיוך מרוצה, כבר הרגישה מרוצה שהיא עומדת להרוס לו את הלילה. ביילי משכה את הצינור. הוא היה ארוך כך שלא היה לה ספק שהוא יגיע למירבלה. היא הלכה עד שהייתה ממש מתחת למירבלה שאחזה בענף העץ הענק לחיים ולמוות. מירבלה הנהנה וסידרה את עצמה קצת יותר טוב, ואז אמרה לה לזרוק את הצינור למעלה. ביילי עשתה כמיטב יכולתה, אך הניסיון הראשון גרם לראש הצינור לסטור לידה של מירבלה. "פאק." מירבלה לחשה תוך כדי ניעור ידה. ביילי אמרה סליחה וניסתה שוב. הפעם מירבלה תפסה את הצינור והרימה את ידיה בניצחון. ביילי צחקקה וחיכתה לאות של מירה לפתוח את הברז. מירה מייצבת את עצמה ומכוונת את ראש הצינור לחלונו הפתוח של קאלב ואז בחיוך מרוצה, מביטה למטה על החברה הכי טובה שלה ונותנת לה אגודל למעלה. ביילי חייכה ודילגה אל הברז, הסתכלה על חלונו של קאלב ואז התכופפה כדי לסובב את הברז. וככה בדיוק...... קול צרחות ממלא את הלילה. המים היו קרים, היה לה מושג שזה יהיה ככה. ביילי רצה במהירות למירבלה, צוחקת כשהיא צופה בחברה הכי טובה שלה מרטיבה את פנים חדרו של קאלב במים. מיטתו של קאלב הייתה ישירות מתחת לחלון, אז היא ידעה שמירבלה מכוונת למקום הנכון. הבחורה שגנחה לפני שניות צרחה בתדהמה. מירבלה וביילי צחקו עד מוות, אחת כמעט התגלגלה מהעץ והשנייה אחזה בבטנה. "מה לעזאזל!" הם שמעו את קאלב צועק ואז לפתע שתי הבנות הוארו באור צהוב פתאומי. הן הרימו את ראשיהן כדי לראות מכונית נכנסת לחניה. אוי שיט. ביילי חשבה כשמיה, אמא של התאומים, יצאה מהמכונית בעיניים מצומצמות. בעלה הלך בעקבותיה. לא היה ספק שהם יכלו לזהות את שתי הבנות. "מה קורה כאן?!" צעקה מיה. מירבלה שעדיין כיוונה את הצינור לחלונו הפתוח של קאלב צעקה ואז.... "אוף." היא פלטה מפיה כשהיא נוחתת על הדשא, ממש ליד רגליה של ביילי.