מנקודת מבטו של קיילב הצצתי באחותי, אצבעותיי סביב ההגה מתהדקות. "את הולכת להמשיך לתת לי יחס שקט כל הדרך הביתה?" היא לא מגיבה, מפנה את גבה אליי ומצליבה את ידיה. היא מתנהגת בילדותיות. נפלטה לי נשיפת אוויר מתוסכלת. "זה ילדותי מירבלה, אפילו בשבילך." יש שתיקה ממושכת ומביכה אחרי דבריי וחשבתי שהיא לא תגיב. אבל טעיתי. "ילדותי זה אתה וביילי ששמרתם את האמת ממני." הטון שלה היה מר וחסר כל רגש. היא עברה מזעם, ה