פרספקטיבה של ביילי למחרת בבוקר קיילב אוסף אותי. מירה שמוטה במושב האחורי, חצי ישנה. "המוח שלי שרוף, אז אל תתייחסי לזה שאני נראית כמו מתה," מירה נאנחת כשנכנסתי. אני צוחקת קלות, נשענת מעל הקונסולה כדי לנשק נשיקה רכה על שפתיו של קיילב, רואה אותו מתאכזב כשעדיין לא עשיתי זאת. הוא חייך, ונישק אותי עוד נשיקה אחת לפני שמשך את עצמו בחוסר רצון. "איו, זה מגעיל," מירה מעמידה פנים שהיא נחנקת. "אני לא חושבת שאני