מנקודת מבטה של ביילי אני נושמת בחופזה כשקאלב מנשק אותי לאט. זה היה עדין ומשהו בנשיקה הזאת היה שונה מאוד. זה הרגיש כמו שיחה שקטה בינינו. שיחה שבה שנינו מסכימים להיות אחד של השני. זה הרגיש כאילו היינו בתוך בועה קטנה משלנו. רק אני והוא. אנחנו. רק שנינו. אף אחד אחר, רק אנחנו. אבל לפעמים בועה קטנה ושמחה לא מחזיקה מעמד. לפעמים דברים קורים כדי לדקור אותה. ובום, היא נעלמת. הצליל החד של הרינגטון שלו או שזה