יומיים אחרי שמירבלה וביילי השקו את קאלב ואת חברו לילה אחד, הן הלכו על קצות האצבעות מאז. קאלב מעולם לא היה אחד שנותן לדברים כאלה לחלוף, וזה היה די מוזר שהוא עדיין לא נקם והביך את הבנות. יומיים..... זה היה מוזר. החברות הטובות ישבו סביב שולחן ארוחת צהריים ישן שראה ימים טובים יותר לפני שנים. סוף סוף הגיעה ארוחת הצהריים והן היו רעבות. "האם רק אני חושבת שזה מוזר שאחיך עדיין לא נקם אחרי אותו לילה?" שאלה ביילי תוך כדי לעיסת מאפין אוכמניות. מירה חשבה שזה מוזר גם כן, אבל הניפה את ידה בצורה לא מופרעת. "אולי הוא למד את הלקח שלו להשקיט." עיניה של ביילי הצטמצמו. היה לה קשה להאמין שקאלב 'למד את הלקח שלו'. "או שאולי הוא מחכה לרגע הנכון לתקוף," מלמלה ביילי תוך כדי שמצמצה כשהיא נזכרה במתיחה שקאלב עשה להן לפני כמה שבועות. לשיער שלה היה ריח של ביצים סרוחות במשך שבוע שלם! מירה מצמצה ורחשה. "אוקיי, אז נהיה מוכנות בשבילו כשהוא יעשה זאת. עכשיו בואו נהנה מהארוחה שלנו. זו הפעם הראשונה שבת לא באה לייבב אלינו כדי לעזור לה להחזיר את אחי." ביילי הנהנה בהסכמה. בדרך כלל, הטישו המשומשים של קאלב היו מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לבוא למירבלה כדי לשכנע אותה להכניס מילה בשבילם בשביל קאלב. זה היה קצת מפתיע שאף אחד עדיין לא הופיע. ביילי המשיכה ללעוס את המאפין שלה כשדמות רזה צנחה לידה. קריסטינה. היא לבשה את תלבושת העידוד שלה. "אתן כבר אוכלות בלעדיי?" היא התמרמרה ונשפה קצת מהשיער שלה מהפנים שלה. ביילי ומירה חייכו באשמה. "סליחה, היינו רעבות." מירה צחקקה. קריסטינה גלגלה את עיניה. "לא משנה. בכל מקרה, האם מישהי מכן כבר סיימה את שיעורי הבית בהיסטוריה? אני באמצע ונתקעתי." ביילי שהייתה תלמידה מצטיינת ובראש הכיתה הנהנה. "כמובן. אני יכולה להשאיל לך את הרשימות שלי אחרי ארוחת הצהריים." קריסטינה נאנחה בהקלה ושלחה לביילי חיוך אסיר תודה. "תודה, ביילי, את מצילת חיים. הייתי שואלת את קאלב אבל הוא לא נמצא בשום מקום." מירה קימטה את אפה בגועל. "למה שתשאלי את אחי לעזרה?" מירה זייפה הקאה. גבותיה של קריסטינה התקמטו. "כי הוא ממש טוב בהיסטוריה? הוא יכול לתת לביילי תחרות על הכסף שלה." קריסטינה פרצה בצחוק. גבותיה של ביילי נקשרו בחוסר שביעות רצון. אחת הסיבות הרבות שקאלב הרגיז אותה גם כן הייתה התחרות האקדמית שהתנהלה ביניהם. למרות שקאלב היה פלייבוי, איכשהו תמיד היה לו זמן ללמוד ולקבל ציונים מעולים. ביילי הייתה צריכה לעבוד קשה בשביל כל הציונים המעולים האלה, בעוד שנראה כאילו קאלב אפילו לא מזיע. זה לא עזר שהם היו צמודים זה לזה ובכל רגע קאלב יכול לעלות עליה בלימודים שלה. "אני לא מרגישה יותר לתת לך את הרשימות שלי." פיה של ביילי התעוות לקו ישר. קריסטינה צחקקה והתנצלה. "סליחה, זו הייתה בדיחה ביילי. טוב חלקית." ביילי גלגלה את עיניה וחזרה ללעוס את המאפין. "אל תלכי לאחי לעזרה, זה פשוט מגעיל." מירה הקיאה בגועל. מירה לא רצתה שהחברות הקרובות שלה יהיו כמו הבנות האלה שמייללות כשקאלב מסיים איתן. חוץ מזה, זה יהיה מביך וכנראה יקלקל את החברות שלהן אם אחת מהן במקרה תיכנע לקסמיו של קאלב. קריסטינה צחקקה. "רק צחקתי מירה תירגעי." איכשהו ביילי הטילה ספק בכך שהיא 'צחקה'. לאחרונה, קריסטינה נתנה לקאלב כמה מבטים חטופים שלא ישבו לה טוב. אולי זה היה רק קראש. לבנות רבות היה קראש על קאלב, הוא היה אחרי הכל הבחור החתיך הכי מבוקש בבית הספר הזה. טוב כל בחורה חוץ מביילי שלא הייתה נוגעת בקאלב עם מוט באורך שלושה מטרים. עיניה של מירבלה הצטמצמו על קריסטינה והיא הצביעה באצבע מאשימה ממש בין גבותיה של קריסטינה. "עדיף שתצחקי כלבה או שאני מתנערת ממך." קריסטינה הניעה את ראשה והחלה לאכול את הכריך שלה. כמה שניות לאחר מכן קוראים בשמה של מירבלה. שלוש הבנות הטיחו את ראשיהן בכניסה לקפיטריה וראו שזו אחת הבנות בכיתת המתמטיקה שלהן. עיניה היו לחות ושפתיה היו בולטות בתנוחה של התמרמרות. מירה נאנחה בקול, וידעה בדיוק למה היא קראה לה. "נהדר. פאקינג פנטסטי. כשחשבתי שאני סוף סוף אתפוס הפסקה." מירה נזפה כשהיא הסתובבה מהילדה שהתקרבה במהירות לשלושתן. מירה ניסתה לשקוע בכיסא כדי לשחק קטנה ולא נראית אבל כמובן שהילדה כבר ראתה אותה. ביילי פרצה בצחוק. "זה לא פלא שלא יכולת לראות אותו בשום מקום קריסטינה, נראה שקאלב היה ילד עסוק." הילדה ששמה היה ליז התיישבה ליד מירה זועמת ומגורה שהתעלמה ממנה לחלוטין. ביילי כמעט חשה צער בשבילה אבל היא גם הייתה מרוגזת. הילדה המייבבת הזו הולכת להרוס גם לה את ארוחת הצהריים. "מירבלה, קאלב הו-הו-" ליז ייללה בקול רם ובכך תפסה את תשומת ליבם של כולם בקפיטריה. מבט הרצח הבזי בעיניה של מירבלה וביילי מצמצה בזמן שקריסטינה מלמלה או או. "הוא אמר לך שהוא לא רוצה מערכת יחסים לפני שהוא שכב איתך?" מירה חרקה שיניים ואחזה בחוזקה במזלג שהיה לה בידה. ביילי חששה שהיא תתקע את המזלג הזה בידה של ליז אם היא לא תסיר את אצבעותיה הריריות ממנה. ליז התייפחה והנהנה. מירה פנתה אליה במבט פלדה. "אז אני לא רואה כאן בעיה. ידעת למה את נכנסת אל תייללי לי כשלא קיבלת את מה שקיווית לו. האדם הטוב ביותר ליילל לו הוא אחי. עכשיו לכי אני אוכלת את ארוחת הצהריים שלי." עיניה של ליז הצטמצמו והיא בהתה בזעם. "את גרועה בדיוק כמו אחיך. אתם חבורה של מרושעים." "בו הו כלבה. עכשיו לכי." מירה נופפה בידה בחוסר סבלנות וביילי הידקה את שפתיה כדי לעצור את צחוקה. קריסטינה מצד שני לא טרחה לעצור את צחוקה ונתנה לו לצאת באופן טבעי. ליז בהתה בשלוש החברות הכי טובות, קמה ועזבה לאחר שהרגישה מושפלת על ידי עוד אחת מהתאומות. "אני לא יכולה לתפוס הפסקה ארורה. האם אני נראית כמו מטפלת או השומרת של אחי!?" מירה נזפה וביילי צחקקה. "טוב.... אני יכולה איכשהו לדמיין את זה." ביילי הרימה את ידה ועשתה תנועה שהראתה אותה פותחת את ידיה לרווחה. "מירבלה המטפלת הזוגית- "עדיף שתסתמי לפני שאני דוקרת אותך עם המזלג הזה ששמרתי לאחי," מירה הזהירה והצביעה עם המזלג לעבר ביילי שחייכה. טוב, החברה הכי טובה שלה במצב רוח רצחני אני מניחה.