אנה שאפה נשימה עמוקה ופנתה לאט כדי להתמודד עם האישה האחרת. היא עצמה את עיניה ושפשפה את מצחה. "ווין..." היא התחילה. "אוי אלוהים!" קראה האחרת. אנסטסיה פקחה את עיניה ועדיין בהתה לכיוון שאליו נעלמו אמה ובנה. "אנה, הוא..." אנה קיוותה שאף אחד לא יגלה על העניין הזה. "הוא מה, ווין?" היא שאלה בזעם. היא הייתה נסערת. ווין בהתה בה, פיה פעור. "איך זה אפשרי?" היא קראה. מוחה רץ במהירות עצומה כשהיא ניסתה להבין את מה שהיא רואה. "אין לי מושג על מה את מדברת," אמרה אנה ברוגע, אבל היא ידעה שווין לא תשנה את דעתה על סמך ההופעה המדהימה שלה. "הוא של דמיאן, נכון?" לא לקח לה הרבה זמן להבין את זה. ואיך אפשר שלא? אנסטסיה לא הופתעה. היא יכלה לשקר. אבל לא הייתה לה שום דרך להכחיש את הורותו של בנה. הוריה ראו את התינוק כשהיה בן שנה וככל שחלפה שנה, אלן דמה יותר ויותר לדמיאן רייט. כל מי שהכיר אותם קודם לכן יכול היה לעשות את הקישור. זו הסיבה שאנה נמנעה מלדבר עם אנשים הקשורים לקבוצת רייט כל כך הרבה זמן. היא לא רצתה שאנשים יבהו וירכלו עליה שוב. "איך יכולת?" לחשה ווין. היא נראתה כאילו היא סובלת מכאבים. אנה בלעה בקושי ולא הצליחה להגיב. ווין כעסה. "האם מר רייט יודע? האם מר רייט עזב אותך לעשות את זה לבד?" היא החלה למלמל קללות בשקט. להרוג את הבוס שלה היה חלק מהתוכנית. "ווין, תפסיקי!" אנה כמעט צעקה. "מר רייט לא יודע. ואני לא רוצה שהוא יידע גם בעתיד." ווין סגרה את פיה במהירות. אנשים צפו בהן. פקיד המכולת היה אחד מהם. "אני לא רוצה לעשות את זה כאן." ווין הביטה סביבה וראתה את הפנים הסקרניות סביבן. האנשים חזרו במהירות לעיין במדפים, אבל הנזק כבר נעשה. ווין הורידה את עיניה לרצפה. "אבא עסוק בתיקון הדירה ואמא יכולה לקחת את אלן לפארק לכמה זמן. למה שלא תבואי לחדר המלון שלי אחר הצהריים ונוכל לדבר בפרטיות?" "אלן?" "כן. זה השם שלו. אלן ריד." ווין הנהנה בחיוך עצוב. "אני מבינה למה את לא רוצה לעשות את זה כאן. אבל, אנה, אני נשבעת באלוהים שאם את לא תהיי איפה שאמרת שתהיי... אני רוצה תשובות... בלי התחמקויות, בלי שטויות." לאנסטסיה לא היה כוח לסיים את הקניות. היא לקחה את העגלה שלה לקופה ולפתע עלה בדעתה שאם ווין שם, דמיאן יכול להיות שם גם כן. היא הסתובבה במהירות לאחור. "ווין?" האחרת לא זזה ועדיין בהתה ברגליה. היא הרימה את מבטה כשקראו בשמה. "הוא לא כאן, נכון?" ווין הניעה את ראשה. "לא כרגע," היא מלמלה. ליבה קפץ. אז, דמיאן יהיה בעיר במוקדם או במאוחר. אם היא נתקלה בווין, היה סיכוי שאותו הדבר יכול לקרות עם דמיאן. היא העמיסה את חפציה על המסוע ושילפה את הכרטיס שלה מהארנק. הקופאית הביטה בה, עיניה מלאות רכילות, כשמסרה את החשבון. "מבולגן, אה?" אמרה הקופאית לבסוף. אנסטסיה הרימה גבה וסגרה את שיניה. "בכל הכבוד, מיס..." היא אמרה בחריקה. "תתעסקי בעניינים שלך." הקופאית נאנחה כשאנה לקחה את השקיות שלה ויצאה בסערה מהחנות. אמה הייתה ממש בחוץ, צופה באלן רץ במעלה ובמורד רמפת הכיסא גלגלים. "אני נותנת לזה חצי יום לפני שהאיש הזה מגלה." אנה נאנחה. אמה לקחה את השקיות ממנה והחלה ללכת למכונית. "אלן, בוא נלך, מותק," היא קראה. אלן דפק על מעקה המתכת פעם אחרונה לפני שרץ אליה וקפץ לזרועותיה. היא הרימה אותו ונישקה את צווארו לפני שהלכה למכונית. החיבוקים של אלן גרמו לה להרגיש טוב יותר באופן מיידי. הצצתי וראיתי את ווין נכנסת למכונית כחולה. עיניה היו נשואות לאם ולבן. יושב מאחורי ההגה היה ג'יימס, בעלה, וחבר נוסף של אנסטסיה מקבוצת רייט. גם עיניו של ג'יימס היו נשואות לאנסטסיה ופיו היה פעור בתדהמה. אנה הסיטה את עיניה ופתחה את הדלת כדי להושיב את אלן במושב הבטיחות שלו לפני שנסעה משם. גופה היה על טייס אוטומטי כשהיא התנתקה. "לאן את נוסעת?" שאלה אמה בסקרנות. "אמא, אכפת לך לשמור על אלן לכמה שעות? הזמנתי את ווין לסוויטה שלי." האישה המבוגרת נאנחה. לא נאמר דבר נוסף במשך הנסיעה הקצרה. היא הורידה אותם בדירה השכורה החדשה ואלן החל לרוץ ברגע שכפות רגליו נגעו בקרקע. לפתע, הוא הסתובב ובא מול המכונית. "ביי ביי, אמא." הוא העניק לה חיוך מלא שיניים ושלח לה נשיקה מעופפת. היא העמידה פנים שתפסה אותה ולא יכלה לעצור את הדמעות שערפלו את ראייתה. אמה שמרה על שתיקה במשך דקה לפני שדיברה. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה לבד? את יכולה להתרחק מזה בלי להסביר את עצמך, או שאת יכולה לקחת אותי איתך לתמיכה מוסרית. לאבא שלך לא יהיה אכפת לשמור על הקטן." אנסטסיה הניעה את ראשה. "זה משהו שאני צריכה לטפל בו לבד. אני רוצה לסיים את זה כאן ולא לחכות עד שהחדשות יגיעו לאוזניו של דמיאן." היא חייכה בחולשה לפני שנסעה משם. כשהגיעה למלון, נותרה חצי שעה עד שווין תגיע. הגיע הזמן לארוחת צהריים אבל לא היה לה תיאבון לדבר עליו. למעשה, היא הרגישה כאילו היא הולכת להקיא ואם היה לה משהו אחר מלבד מים, היא אולי הייתה עושה זאת כבר.