"אני הולך לגלות למה את במצב רוח רע פתאום." אנה הסתערה על דמיאן, מנסה לחטוף את הארנק שלה. "לא, אתה לא. תחזיר את זה." דמיאן הרים את התיק מעל הראש שלו וחיטט בפנים. הוא חיפש קצת לפני שמצא את הטלפון שלה. "דמיאן," היא הזהירה, אבל הוא התעלם. "אל תעשה את זה." הוא פתח את הטלפון בלי בעיה וידע למה היא התהפכה. זו הייתה הודעה ממרקוס. [אני כל כך מצטער, אנה. אפשר בבקשה לדבר?] דמיאן הרים את הראש ופגש את המבט הזוע