"אני מבטיח לך, אנסטסיה. אני אפצה על כל רגע של כאב שגרמתי לך. מהרגע שפגשתי אותך." ליבה החל לפעום בחוזקה כשהתנשקו. הנשיקה לא הייתה חזקה או נמהרת. זו הייתה הבטחה שקטה למה שעתיד לבוא. דמיאן התרחק והניח את מצחו על שלה. "כמה שהייתי רוצה להירדם ולהתעורר כשאני כרוך סביבך, אני חושב שהכי טוב שאני אלך." "בסדר," היא אמרה. היא לא רצתה שהוא ילך, אבל היא הבינה. הוא צריך להיות סבלני וגם ההורים שלה היו בבית. הם עצ