דמיאן משך את ידו לאחור ושמע את אנסטסיה נאנחת בעצבנות. לפני שהספיקה למחות, דמיאן אחז בשדהּ והעביר את אגודלו על פטמתה. אנה נאנחה, הניפה את חזהּ קדימה והצמידה את מותנה, חשה בדיוק מה היה לו להציע. דמיאן הידק את שיניו כדי להתנגד. הוא ניסה להתרחק ממנה, אך לא היה לו הרבה מקום. "סליחה," מלמל. הוא לא רצה לעצור, אבל היה עליו להתמקם בעמדה פחות זהירה. דמיאן התהפך איתה כך שאנה הייתה לחוצה מתחתיו. הוא זז במורד