"זו העוזרת שלך," מלמרה אנה. "זה הטלפון שלך," השיב דמיאן בחיוך זדוני. לרגע חשבה אנה להתעלם מהשיחה ולקפוץ עליו. הוא בהה בה בשעה האחרונה, צופה בכל תנועה שלה בזמן שישבה לקרוא. היא ידעה שהוא חושב על זה. במיוחד אחרי הלילה הקודם. אבל כאשר צלצול נוסף הדהד בחדר, הם החליטו שהם צריכים לענות. היא עשתה לו פרצוף לפני שענתה. "שלום, ווין, מה שלומך ביום הנפלא הזה?" היא שאלה במתיקות. "תודה לאל, אנה. חששתי שלא תעני.