דמיאן הוריד את ידיו לאורך צדדיה והניח אותן על ירכיה, מתחכך בה בעודו תוקף את פיה. הוא שכח לגמרי איפה הם נמצאים לכמה דקות, אבל זה לא נמשך כמו שהוא היה צריך. "תמצאו חדר!" הם שמעו מישהו צועק. אנה והוא צחקו. הם נפרדו באי רצון ולקחו נשימה כדי להירגע. "מה הלאה?" הוא שאל. "הייתי רוצה לסיים את הנקניקייה שלי," אנה חייכה. הפעם, היא הייתה מודעת לגמרי למשמעות הכפולה שהיא הציגה. "תתכבדי, מותק," הוא ליטף. "עדיף